אחרי אי עידכון של עידן שלם חזרתי עם עוד אחד מהסיפורים שלי...מקווה שתהנו =)
*****************************************************************************************
"היי ילדה...ילדה..." המשכתי ללכת התעלמתי מהקריאות,
"ילדה!חכי ילדה מה השעה?" עצרתי לשנייה הצצתי לשעון היד שלי:"8:05" אמרתי והמשכתי ללכת בסמטה החשוכה.
"ילדה ילדה...חכי רגע ילדה..." גברו הקריאות ומקול צוחק עברו לצרחות כועסות של ממש...
"ילדה עצרי!" המשכתי ללכת,הגברתי קצב..."אני נשבע שאם לא תעצרי מרצונך אני יעצור אותך!" קרא הקול החזק והעבה ואני התחלתי לרוץ,שמעתי את רעש נעליו כאשר הוא כמעט ומגיע אליי...
"למה הסמטה הזאת כל כך ארוכה ה'! תעזור לי!" חשבתי לעצמי בזמן שרצתי ודמעות התחילו לנזול,כל כך פחדתי,
ואז הסתובבתי לראות איפה הוא והוא היה ממש מאחוריי...תפס בידי והסתכל עליי בעיניו האפורות והריקות.
"מה..מה אתה רוצה ממני?"גמגמתי ויכולתי להריח את ריח האלכוהול ממש נשפך מפיו כאשר ענה:"למה רצת אני רק רציתי לדבר איתך...","אני נורא מאחרת...ו...ו...חבר שלי בטח דואג ומחפש אותי אני ממש צריכה ללכת...ביי"
אמרתי וניסיתי ללכת אך הוא תפס את ידי יותר חזק הפעם ומלמל:"את לא הולכת לשום מקום",התחלתי לבכות ולייבב:"בבקשה אדוני רק תן לי ללכת אני לא יספר על כך לאף אחד רק שחרר את ידי"
ואז הוא העלה חיוך זדוני שלעולם לא אשכח ואמר:"אם את תתני לי מה שאני רוצה..את תצאי מפה תלכי לחבר שלך והכל יהיה בסדר...","לא אני מתחננת.." בכיתי והוא רק הסתכל בעיניו הריקות ואמר:"חמודה.." הוא התחיל ללטף אותי...ניסיתי לזוז ממנו,לברוח...בכיתי...הוא הוציא כדור כל-שהו ואמר לי לבלוע אותו אני לא רציתי ואז הוא הוציא אולר והצמיד אותו לצווארי...כל כך פחדתי...הוא לחץ ולחץ ולבסוף לקחתי את הכדור המזורגג,אני זוכרת שכל כך רציתי שזה יהיה סם שיעלף אותי,שאני לא יהיה שם כשהוא יגע בי בידיו המזוהמות...אני רק רציתי להתעורר מהחלום הנורא הזה וללכת לחבר שלי...אני כל כך אוהבת אותו...כל כך רציתי שהוא יבוא ויציל אותי...התחלתי לראות מטושטש והדבר האחרון שאני זוכרת זה ראשו רוכן לכיווני ושאני מנסה לדבר אך פי משותק...
בוקר לאחר מכן התעוררתי באותה סמטה...כאשר סובבים אותי אנשים וכל מה שאני לובשת זה תחתונים קרועים.
רצתי משם ונכנסתי לאיזה בניין...אמרתי לחברה טובה שלי לבוא ולהביא לי בגדים וכאשר היא באה סיפרתי לה על המקרה...רק לה,לא רציתי שאנשים ידעו מה קרה לא רציתי רחמים,לא רציתי שההורים שלי יסתכלו עליי וידעו ש...ש...שאני כבר לא תמימה,והכי חשוב...לא רציתי שחבר שלי ידע על כך...אנחנו כל כך ציפינו שנהיה הראשונים אחד של השני..הוא פשוט לא יעמוד בכך...
שבועות חייתי בהכחשה בלי לחשוב על אותו לילה נורא...כשחזרתי הביתה הוריי כעסו עליי וצעקו אך הייתי אדישה...לא היה לי אכפת כלל.
"איך את מעזה להגיע ככה בבוקר?!למה את לא מתקשרת?!את חסרת אחריות...חסרת אחריות...חסרת אחריות..."
ההאשמות שלהם הדהדו בראשי כל כך רציתי לפרוץ בבכי אך לא...
באותו שבוע לא יצאתי בכלל...כשחבר שלי היה בא אליי הייתי אדישה וכל פעם שנגע בי התרחקתי..בראשי הדהד קול:"את הורסת את המערכת יחסים הזאת!את הורסת אותה...את חסרת אחריות" רק רציתי קצת מנוחה מאותו קול...הרגשתי מזוהמת אפילו שעבר שבוע...
בכל לילה חלמתי על עיניו והייתי מתעוררת מלאה דמעות וחרדה...
אחרי שבוע וחצי היחסים שלי עם חבר שלי חזרו להרגל..עדיין הייתי ממש פגועה אך פחות...
לאחר 3 שבועות התחלתי להרגיש בחילה,הקאתי הרבה...אז הלכתי לרופא להבדק...חשבתי אולי זה וירוס לא משהו רציני...הרופא חזר אליי עם התוצאות הסתכל עליי כמה דקות ואמר:"גברת צעירה..את..בהריון"
זה הכה בי כמו ברק!אני?!בהריון?!מה אני יעשה?!
"את תמיד יכולה לעשות הפלה חמודה...אבל זה יקר..יקר מאוד"
אמר הרופא...
מעבר לבכי הצלחתי להגיד לו תודה...
ואז יצאתי מהמרפאה..."מה אני יעשה?!"חשבתי..בדרכי הביתה החלטתי לספר את האמת לאמי...
הגעתי הבייתה והתיישבתי על הספה הגדולה..אמרתי לה לשבת איתי והיא אמרה שהיא עסוקה כמו תמיד...
דמעה זלגה על לחיי וביקשתי שוב שתשב..היא הבינה שמדובר במשהו רציני והתיישבה...סיפרתי לה הכל,
מהאונס עד להריון...היא הייתה מזועזעת אבל אז היא אמרה את הדבר שלעולם לא חשבתי שתגיד:"את שקרנית!"
"מה?!" אמרתי בחוסר הבנה...
"מה ששמעת!אל תשקרי זה לא היה שום אונס את פשוט שכבת עם החבר הזה שלך ועכשיו נכנסת להריון ואת לא רוצה להודות בכך שאת חסרת אחריות!"
"אמא איך את מעזה?"! צרחתי.
והיא ענתה בפשטות בלי לשאול אותי אפילו...:"א.את עושה הפלה.ב.את לא מתראת איתו יותר..."
"לא אמא!" בכיתי וצרחתי "אני אוהבת אותו!!!"
"זה לא משנה לי...אהבה..את לא יודעת עדיין מה זה!"
"נראה אותך מונעת אותי מלהתראות איתו!" צרחתי,היא הביאה לי סטירה לקחה את המפתחות שלי ואת הפלאפון ויצאה מהבית ונעלה אותי בבית...כך זה נמשך שבועיים..כשהוא היה בא היא הייתה אומרת לו ללכת ולא נותנת לי לדבר איתו...עשיתי את ההפלה וכל מה שרציתי זה לחבק אותו...והיא לא נתנה לי...היא פשוט לא נתנה לי...
אז יום אחד החלטתי שאני לא ימשיך לחיות כך...לקחתי קופסת כדורים ובלעתי אותם אחד אחרי השני...אבל היא הגיע בדיוק בזמן כדי לראות אותי מעולפת על הרצפה עם קופסת הכדורים וקראה מיד לאמבולנס הם הגיעו ולקחו אותי לטיפול נמרץ...
לאחר שהצילו את חיי חייבו אותי ללכת לפסיכולוג ואז קבעו שצריכים לסגור אותי במוסד...והנה כך הגעתי לכאן...
"המוסד לאנשים בעליי רצונות אובדניים"...
אני פה כבר כמה חודשים...איבדתי כל מה שהיה לי...
באותו לילה...עברתי מילדה מלאת חיים עם מלא אהבה לחיים לזקנה תשושה בעלת שנאה רבה לחייה ולעולם הנורא בו היא חייה...כבר בגיל 16 הרגשתי בת 80...מתה מבפנים חצי חייה מבחוץ...
בוהה בקירות של החדר הסגור שלי ותוהה...האם אלה החיים שמגיעים לי?
********************************************************************************************************************************
+היה לי יום הולדת ב5.12!יאיי מזל"ט לי...ולחנה היה ב21!!!
bye guyz!yours truely the hot funcky junky monkey =p
בבלוג זה
בכל הבלוגים
