אהבה.
מה זה?
הרגשתי את זה בעבר אבל עכשיו כאילו ליבי הפך לאבן...מילדה מאמינה באהבה,חברות וטוב הפכתי לקרה.
נפקחו עיניי,אל הקור,הטיפשות,התמימות,הבגידה,אי הנאמנות,הכאב,החוסר.
איפה האהבה הסוחפת?חסרת המעצורים?בעלת החן שנראת בסרטים בלבד...הראו לי אותה.
אני מאמינה בחברות ללא גבולות,בשנאה,בנתינה,באמונה.
אבל אהבה אינה אחת מאמונותיי החזקות.
הלוא גם בחברות נתקשתי להאמין,כל הקרוב אליי ברח כאילו לא היה.
אחת ויחידה נשארה עומדת בשדה הקרב השרוף נטול כל תקווה,אחת שורדת שהחזיקה כחיילת באדמת ארצה הבוערת.
אחת שהשקתה,שהפרתה ושישבה יום יום לבדה בשדה הנשרף מזה זמן רב וחיכתה שיגדל שוב העשב,שישגו החיים.
ובאחת הזו אני מאמינה.מכל אחיי ואחיותיי אשר באו והלכו,אשר ביקרו כתיירים בארצי שפוכת הדם לאחר המלחמה,צילמו את תמונותיה וחזרו חזרה,
אחת ששם בין עץ הפחד לפרחי האכזבה ישבה וקראה שירי ערש לאדמת הארץ העצב ויגון.
האחת שעד היום עומדת באותו שדה קרב ומסרבת לזוז מדרכה,אותה אחת שעושה את הארץ לכל שאי פעם הייתה,
אותה אחת שאינה התייאשה כאשר בריתות עם מדינות נכרתו,אותה אחת שתמיד הייתה שם וחיזקה כשאותן בריתות נהרסו.
אותה אחת שבטל כיבתה את השריפות,כמה זמן שלא לקח היא הצליחה בסוף.
אחת ויחידה,אחת שתמיד תשאר החברה הכי טובה.
ובכל השאר אתבייש ואמחק ואדע שהם אלא שלא היו,ולא יהיו איתי לעד.
מ.ק
א.כ
ט.נ
מ.ח
א.נ.ל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
