מה הביא אותי לכאן פתאום. עברו שנים. חשבתי שטמנתי את הפרק הזה בחיי בבית הקברות העצום של האינטרנט. אז מה אני עושה פה עכשיו, עם השלד הוירטואלי המגחך הזה. אה זה ברור. פשוט אין מקום אחר (לא פייסבוק, לא טוויטר) שבו אפשר להקיא את כל השנאה העצמית החרדות הקושי הלבטים מבלי לחשוש שיום אחד איזה מעסיק פוטנציאלי יקרא ויגיע למסקנות מרחיקות לכת על מבנה האישיות והכשירות המקצועית שלך. או שאמא שלך (שאיך יכולת לסרב להצעת החברות שלה) תחטוף שבץ קטן בשקט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
