חתול רחוב

לפעמים לים אין סוף.

פשוט מביטים ולא רואים סוף.

הוא נפגש עם השמיים,

והוא מזכיר לי תקווה -

גם היא לא נגמרת.

זה נותן הרגשה טובה כשחושבים על זה ככה.

אבל לפעמים, מנקודת מבט מסויימת,

רואים את האוניות וההרים

וזה נראה כמו סוף.

אז התקווה קצת נגמרת, כמו הים.

ואני לא מקווה יותר שיהיה שם מישהו.

אני פשוט מבין שנשארתי לבד.

ואולי אף פעם, לעולם לא נמצא מישהו שאוהב אותנו באמת, באמת.

זה גורם לי לבכות.

אולי אנחנו לא באמת יודעים לאהוב, אולי רק חלק מאיתנו.

"כמה שתדע יותר, תבין פחות" , מסתבר.

אז לֶמָה בעצם אין סוף?