חתול רחוב

הבידידות מוציאה אותי

הבדידות מוציאה אותי החוצה, יוצא לשתות כוסית או שניים. יושב על הבר לבד עם עצמי, מטביע את יגוני באלכוהול שמטשטש את חושי. על הבמה להקה קיקיונית עושה הרבה רעש עם גיטרות חשמליות כיאה למקום. הראש נע לפי הקצב, הדיסטורשנים צורמים קצת באוזניים. עוד כוסית ועוד כוסית יורדות בגרוני כמו מים...

"היי חתיך, מה אתה עושה כאן לבד?" שומע קול רך ונשי עם מבטא רוסי קל לוחש מאחוריי. מסובב את ראשי ועיניי ננעצות בשדיים הלבנים המשתפכים להם מתוך מחוך עור שחור. חצי חיוך של שיכור חרמן נמרח על פני, אני מרים את עיניי בכבדות ופוגש זוג עיניים ירוקות מאופרות באיפור גותי.

תגיד משהו! אני אומר לעצמי, אתה בוהה!

"אממ.." אני מכחכח בגרוני, "הכלב שלי מת היום, מרים כוסית לזכרו..."  

"אני מצטערת לשמוע...אולי אפשר לנחם אותך?"

היא מניחה את ידה על ברכי, עולה אל פנים ירכי ועוצרת רק במפשעתי. משניה אחת של מגע, גופי כולו נדרך והפוקוס חזר לעיניי, ככה אני, חולה שליטה.  עיניי סוקרות במהירות את גופה העגלגל,  יורדות אל החצאית הסקוטית המתנפנפת שלה. אני שולח את ידי אל ישבנה, מושך אותה אלי וכולא אותה בין רגלי. "תיזהרי במה שאת מבקשת" אני לוחש באוזנה ונושך את תנוכה, ידי מטיילת במעלה ירכיה מתחת לחצאיתה אוחזת בחוזקה במפשעתה. ההפתעה היכתה בשנינו, היא  ממהלכי הנועז ואני מהמגע הישיר של אצבעותי בעור החם ומרטיבותה שעברה אל אצבעותי. אני מביט בעיניה ובשפתיה הנפערות לנוכח אחיזתי,  היא משחררת אנקה חנוקה וספק נצמדת ספק תומכת את גופה בחזי. "מה אתה עושה?!" היא נשנקת "עוד שניה אני גומרת פה ליד כולם!" היא לוחשת. "אז תחזיקי חזק..." אני לוחש לה ומחליק לתוכה אצבע אחת במהירות. אני לוחץ את אגודלי אל דגדגנה ומניע אותה בתנועות סיבוביות, שפתי מוצאות את שפתיה הפעורות מנשקות אותם בלהט. אני מחדיר עוד אצבע לתוכה לוחץ את אגודלי חזק יותר, סוחט את מיציה שזולגים על ידי. ידה מתרוצצת על איברי הקשה שתווי זקיפותו נראו בבירור דרך מכנסי.  שפתי יורדות אל צוארה הענוג, מנשקות אותו  ברפרוף קל.

ראשה טמון בשקע שבכתפי, פולט אנחות חנוקות, אני מרגיש את שריריה נלחצים על אצבעותיי, לפתע, התכווציות...רעידות מטורפות... היא נועצת את שיניה בכתפי, כובשת את האורגזמה המתפשטת בכל גופה.

אני מרפה את אחיזתי במפשעתה, מחליק את אצבעותיי הרטובות מתוכה ומלקק אותם. "את טעימה" אני לוחש לה, "אתה בחור אמיץ" היא מסננת, "שנעלה אלי לדירה לזיונים פרועים עד אור הבוקר?" היא שמה את ידה על כתפי.

חש ניעור קל בכתפי.

ושוב, ניעור חזק יותר. לאן היא נעלמה?

שומע קריאה מעומעמת, "אחי הכל בסדר?"

זה היה חלום, העיניים נפקחות לאט, האורות מסנוורים,

"אנחנו סוגרים עוד מעט, ישנת טוב! אתה גר פה קרוב? תצליח להגיע הביתה לבד?"

"נראה לי" אני מפהק, ומוצא את דרכי החוצה.

אני מסתובב ברחוב עד שאני מגיע לחוף הים, הים שקט אין גלים נכנס למים ורוחץ את עצמי. שקט אין אף אחד שמחכה לי... קערת האוכל והמים של הכלב עוד נמצאים

מפלס את דרכי בין הכסאות ונרדם