יום אחד תבינו
כשתצא מכאן, אולי תשכח אותי. זה בסדר. אבל אני לא מרשה לך לחזור על טעויות שאני עשיתי. |
| 12/2008
פוסט. כי עדיין מותר לי.
פחות אבל כואב  ביצוע: יהודה פוליקר
מילים: יהונתן גפן
לחן: יהודה פוליקר
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אבל עוד כואב
על מה שנפצע בי, נפצע והגליד
כמעט ואינני חושב
לומדים לחיות עם זה ככה
פחות אבל עוד כואב
עם כוס ורקיק אפשר להמתיק
אין קץ לבריחות
זה לא נעלם רק רחוק או נרדם
וכואב אבל פחות
לא נעלם רק רחוק
כואב אבל פחות
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
זה כואב כשאני, אני בך נוגע
זה כואב כשאת נוגעת
פחות ועדיין, עדיין פוגע
זה בא והולך את יודעת
כואב כשאני, כואב לי כשאת
זה כואב כשאת נוגעת
לימים זה נשכח כאיננו
אבל כשהערב אורב
אומר לך כך בינינו
פחות אבל עוד כואב
לא עד כדי אנחות
ואם רע לי אני כותב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
כואב אבל פחות
פחות אבל עוד כואב
פחות ועדיין, עדיין פוגע...
~.~.~.~.~.~.~.~.
אז מה עברנו?
בערך חצי שנת י"ב שעברה חלפה לה ככה במהירות ובלי שום השקעה.
לא עושה שיעורים לא מכין עבודות לא מתכונן למבחנים וככה יוצא שהמקצוע היחיד שעדיין אני מקבל בו מאיות זה ביולוגיה וזה כי המורה פשוט טיפשה.
כמה זימונים כהוכחה שאפילו בי הצבא יכול להשתמש וניסיון הכניסה לאחרונה לכושר מה שלא קל כוכך כמו שציפיתי אחרי שכל שאר השכבה עברה את המהפך הזה לקראת הצבא..
הרצון לישון הפך קבוע והיציאות מהבית הפכו יותר ויותר נדירות.
קצת לא סימפטי, יש אנשים שאפילו יגידו "עצוב", אבל זאת שנת י"ב שלי ואין לי כוח וחשק לשנות את זה. תכלס טוב לי.
~.~.~.~.~.~.~.~.
חייב לעשות כאן שינוי. או בכלל למחוק את הזכר לכל המקום הזה. קשה להאמין שהקירות האלה היו הוצאת האגרסיות הדיכאוניות שלי בגיל ההתבגרות.
אני ממש לא נראה כזה. נכון? 0-0
~.~.~.~.~.~.~.~.
זה לא שאני "חוזר לעדכן" או משו כזה. ממש לא ככה.
סתם נחמד לחזור מידי פעם למקורות ולהיזכר מה עברתי כבר חח
טוב נו
עד כאן להפעם :}
טוש.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: