הבלוגי של טולי =]

אני לא יודעת במה לבחור,

בטוב או ברע.

אני לא יודעת במה לבחור,

בשחור או בלבן.

אני לא יודעת במה לבחור,

לא יודעת לאן ללכת,

לגן עדן או גיהנום.

אני לא יודעת מה עדיף,

השמאל או הימין.

אני לא יודעת במה לבחור,

בחיים או במוות.

אני לא יודעת מה לבחור,

באהבה והטוב, או בשנאה והרע.

אני רק יודעת שאני רוצה לאהוב ולא משנה מה.

אני אוהבת לכתוב, שירים וסיפורים.

אני אוהבת לכתוב כל מיני דברים.

אני נהנת מהמוזה, נהנת מהרגע.

אבל לאן? לאן נעלמה כל המוזה?

אין יותר שירים יפים הנשלפים מן השרוול,

אין יותר שירים יפים הנכתבים בהמון השקעה!

אין יותר סיפורים מעניינים,

וככה אני מתייבשת ללא ההנאה העצמית שלי.

אני רוצה לכתוב שירים מהלב,

אני רוצה לכתוב סיפורים עליי ועלייך,

על העולם כולו!

כשקשת של צבעים מתפרקת אפשר לראות כל צבע לגופו,

קצת יותר טוב קצת יותר ברור,

ללא השתקפות של מר בחור...

כקשת של צבעים מתפרקת אפשר להבין טוב יותר,

הרגשות פחות מבולגאנים,

קצת יותר נעים.

כשהקשת מתפרקת אפשר לזכור את הצבעים,

והדברים מעצמם מסתדרים.

כשקשת של צבעים מתפרקת,

ואת הצבעים כבר זוכרים,

כבר נמצאים בעיניינים,

והדברים כמעט שלא מבולגנים.

ועכשיו כשאני יודעת מהם צבעיי היסוד,

ומהם אני מרכיבה קשת של צבעים,

כך גם את הרגשות אני מסדרת,

כל אחד במקומו שלו,

ולאט לאט אני עצמי מסתדרת.