מכירים את התחושה הא? חח שהכל מסתדר?
אני לא יודעת אם הכל מסתדר אצלי אבל פחות אכפת לי מהדברים שבהם התעמקתי פעם.
אפילו אנשים אדישים התחילו להפגין קצת אכפתיות - מפתיע בטירוף..
אחרי הרהורים רבים החלטתי להפסיק לבקש מאסף גט ולבנות איתו מערכת יחסים מפותחת חחחח לכן אימצנו ילד אטיופי אביבית-מייקל שהוא צמחוני
וילד לבקן רוסי ויייט-מריה..
הזוי למה שיעמום יכול להוביל.
יחסים עם מישהו שלא דיברתי איתו כבר שנה.. פתאום מופיע בחיים שלי וזה מוזר אבל נחמד..
שיפור הקשר עם מישהו שפעם היה כלכך חשוב לי.. קצת יותר בילויים ביחדד.. קצת יותר תקשורת.
והבצפר.. קרוב יותר מדי כבר. השאלה האם אני מוכנה.. אני בעצמי לא יודעת.
שיעורים לא עשיתי, ללמוד לא באלי.. בגרויות לא מפחיד אבל עדיין מלחיץ
רק הגעגוע הזה, לבצפר, למדרגות, הפרגולות, הקפיטריה..למורים מוזרים, לכיתה המשוגעת שלי, לצחוקים על זהבה גזית.. כל הדברים האלו חסרים לי... אני יודעת שהשנה הזו היא הכי קשה.
בשיחה אתמול עם דור הבנתי באמת מה יגרום לי להצליח. חבל שאני מבינה את זה אבל לא עושה שום צעד כדי לקדם את המטרה הקדושה הזו. כשהוא שאל "מה הציפיות שלך מכיתה יא' מלבד הקטע הלימודי?" לרגע נתקעתי. מה באמת הציפיות שלי? כמעט הכל נהיה קשור ללימודים.. להוציא הכי גבוהה, להצליח הכי הרבה. אבל לא יש משו מעבר. יש לי מטרה אחרת סוף סוף הבנתי אותה.
הפתיחות הזו של אנשים פתאום.
האכפתיות..
היכולת שלי להתקשר (Tפילו אם זה לשבת במקרר בעבודה עם חבורת דוסים ולשתות קולה ולשוחח על הארי פוטר השביעי חח אני כלכךך ספויילרית!!)
הקסם הזה...
רק שלא יתפוגג
חח רגע מוזר..
מרינה: "מריה מריה מריה מריה מרינה (כן היא אמרה את זה אפילו היא כבר מתבלבלת), מריה מריה!!!!"
ממריה:"אה?"
מרינה:"תלקקי לי את האצבע"
ורעג מוזר יותר.. בעזריאלי.
איזה אימו: "תגידי כמה זה עלה.. חמישיים בטח?"
אני:"מה?"
האימו בעצבים:"החצאית שלך!!!!"
אני בצחוק :"לא חח למה מה אתה רוצה גם?"
האימו:"כן@@"
לחץ!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
:][: Eternal Smile :][:
