החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

ממ כן אין לי מחשב (אני מעדכנת ממרינה שיושבת בסלון ועושה שיעורים כפרה עליה ילדה מחוננת חח)

ואין לי גם כלכך פלפאפון כיאלו יש אבל הוא מחייג רק למספרים שבא לו (אורנג' או פלאפון) ומתי שבא לו (פעם ביום נגיד) אז מה נשאר לי לעשות בבית?

לחשוב, לנגן, לכתוב ולחשוב

כבר הלך הראש כמעט

לתקופה מה הצלחתי לסדר לעצמי את המחשבות קצת.

מה רציתי מעצמי? מהם?

טוב זה עדיין סוג השאלות שלא ממש יש לי מה לענות.. נזרום..

מתחילים להאריך מישהו רק אחרי שמאבדים אותו- כמה שזה נכון

מתחילים להרגיש משהו אמיתי רק אחרי שכל הרגשות כבים - גם זה יחסית נכון

ולנה מתחילה לחפור כשמשעמם לה, במקום לעשות את העבודה באנגלית - זה נכון 100אחוז!

ופאקינג העולם שלנו נהרס,

-זה היה ממש לא קשור אבל ככה זה-

כאילו, אולי אני אקולוגית מדי והכל אבל היי זה נכון. הנפט שייגמר עוד 40 שנה, הזיהום הכמות של האנשים. אולי לא בדור שלי ולא בדור של הילדים שלי אבל העולם ישקע, יכחד... ובעוד כמה מילארדי שנים ימצאו את השרידים שלנו וחוקרים מהעתיד לא יבינו מה קרה, כי איך אפשר להבין, להפנים.. שציויליזציה שלמה השמידה את עצמה, מתוך התעווה להרוויח משו, שלא שמה לב מה היא עושה לסביבה.

Isn't  something missing?

בנימה פסימית וארולוגית זו אני אסיים כי מרינה מאיימת להתנפל עליי ולהפוך אותי לייצור מה מוזר כזה.

שבוע הבא גנד''ע=] מי שהוא יודע איפה השק שינה שלי?=]]]