החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

שמיים

רחוק

לבן

מת

מת סופית

לגמרי

בתוך ארון קבורה

לבד

גמאני לבד. פתאום.

כשכיף לי אני משתפת בלי בעיה. כשרע לי אני יושבת ומחכה שיוציאו אותי מזה בלי להניף אצבע לתקן את זה בעצמי.

מפונקת. דורשת צומי

שכחתי איך להתגבר על הבעיות של בעצמי

התפנקתי אתמול על עידוד של אחרים, ששיפרו לי את ההרגשה. ועכשיו כששוב לבד מול חלון מסנג'ר ריק - רע לי שוב.

לא רוצה באסה. לא כיף לי באסה.

כשאני עצובה אני לבד. אני לא אוהבת להיות לבד.

אבל אני גם לא אוהבת שיש איתי אנשים מרחמים

מסכנה: לא להיות עצובה

קשה הא?

מתגעגעת כלכך

חנוק לי בתוך הבית.

רוצה החוצה לרוץ ולצעוק

רוצה חיבוק. (Tפשר? בבקשה! מישהו? נווו)

דמעות

בעעע

יעבור. הכל עובר בסוף.

זמן. רק שיעבור מהר יותר.

יקירי, ידיד, בן אדם ז''ל.

לא אשכח. נשבעת.