החיים הם לא שחור- לבן, יש להם גם גוונים אופטימים יוצאים מהכלל=]

אז מה שנה חלפה לה ועברה

2008. ממ אחלה מספר את האמת.. אני אהיה בת 18 (סבתא זקנה ואיינה קטינה עוד)

אז מה היה לנו?

שנה שעברה הייתה מלאה התרגשויות, פרידות, אהבות, אכזבות, לילות מדהיים, נסיעות, חברות, לימודישן, בגרויות....לא חסר.

כמה שהשנתי. עכשיו כשאני נזכרת בכל הרגעים שהיו לי אז אני מבינה שהיתי פטאתית לפעמים, לפעמים ממש מגעילה, ולעיתים טיפשה ותמימה להפליא.

החל משנה חדשה שעברה, כשישבתי עם המפשחה שלי שהיתה אז בשלימותה והקשבתי לשירי עם ברוסית, עם סבא וסבתא שבאו לבקר מחו''ל, ואביביתקי ביקשתי רק דבר אחד, בשעה 12 כשכוסות השמפניה מתנגשות באויר והשעון הענק מתחיל לתקתק את השניות שנותרו עד השנה החדשה, לחשתי לתוך עצמי "שאם יש כזה דבר נסים שזה ייתגשם" וזה התגשם רק שמרוב הטימטום איבדתי את כל מה שקיבלתי.

ואז בחזרה אל הלימודים, חחנניות מתמשכת, מסיבת סמסטר היו בה כמה רגעים שיכולתי לנצל אבל חששתי מעצמי והביטחון שכיביכול רחשתי אבד לו שוב.

השביתות, פסח, אבא שנסע לחו''ל כדי ללחזור משם ולהפרד מאימי בטענה שיש לו מישהי חדשה. תקופה מגעילה יחסית אבל גם היא מלמדת פרופורציה.

כנראה שזו השנה בה התבגרתי באמת, ולמדתי להעריך דבירם.

הצלחתי להתבגר מאובססיה ישנה, וברוגע לסבול גם את האי שקט שמאחורי זה.

הבגרויות, הצחלתי איך שהוא לקבל ציונים טובים עד כדי כך שהייתי פשוט גאה בעצמי:) (דבר שלא קורה לרוב), ההברזה מההופעה של אוונסנס בגלל המבגרות בלשון (ארגגג), יינסיעות לים עם חבירם, טורקיה (ניסיון להתחיל עם טורקי מלצר מוזר שנפנף אותי באנגלית מגושמת.. הו הבושה!)... אנשים שהכרתי באתה תקופה, חודש ממש נחמד מהחיים שלי, יומולדת מדהים בזכות החברים שלי....

בילויים תמידים בחופש כך שבקושי נשאר זמן לעצמי.

ואז חזרה ללימודים, בשביל ללמוד כמה שבועות ולהכנס למסע הזה של השביתה...

גדנ''ע שגם זה היה אחד מהרגעים המדהימים בחיי. וכשחזרתי הביתה לא יכולתי למצוא לעצמי מקום. פתאום היה לי כלכך בודד בדירה הריקה, כשהתרגלתי ששבוע ימים עושים כל דבר ביחד, התרגלתי שאני לא מרגישה לבד אף לא לרגע כי מכל פינה בטוח יצוץ מישהו מוכר...

וסתם.. נוסטלגיות=]

אני וגילי הקשוחות..

פורים מרגש

-

עם מורי הפיה המחביבה

-

ברכה בסוף שנה:

.

מסיבת סמסטר

אלונית, יאנה ולישי(חיחי:P)

עם ניסים בניסון ליצור רגע דרמאטי

י

מיומולד לגבסו

-

טורקיה=]

ועכשיו? טיול בראשית!!

נרלאי דווקא זה הדרך הטובה ביותר להתחיל את השנה=]

עם חברים, בטיולי שטח, והתרגשויות הדדיות:)

אמן והטיול הזהז יהיה טוב וכך גם כלה שנה

לכולנו=]

אוהבת:)

זה מוזר טיפה, ללכת למוזיאון ולהציץ בתמונות.

אלפי ציורים של אומנים שמתו עוד לפני שנולדנו, עוד לפני שההורים שלנו נולדו.

על הציורים שלהם לרגע חרוט הרגע הזה של העבר, העבר הנקי הזה.. כשלא היו סמים, וילדים לא הרגו את השני ברחוב, וגברים לא אנסו נשים אלא להפך, סגדו להן..

ואיכשהו, תוך כדי הצפייה בתמונות הללו אנחנו מרגישים געגוע, מין נוסטלגיה.. למקום שלעולם לא היינו בו, לתקופה שמעולם לא חווינו. לאותם הימים,עוד מלפני שנולדנו כשהכל היה כל..כך אחר, שונה, תמים טיפה.

מכירים את הסיפורים של ג' לונדון? יש לו הרבה כאלו, הוא אהב במיוחד לכתוב על אנשים שמוצאים את עצמם במצב אבוד, ולתאר את המלחמה שלהם בגורלם.  אחד המוכרים זה הסיפור על החוקר ההוא שנסע לאלסקה, איבד את הכלבים שלו, איבד את כל המזון שלו והבין שפשוט לא נותר לו מה לעשות. אז הוא התקרבל בשלג והלך לישון. קבלת הגורל.

גורל? מה הוא בכלל? יש האומרים שזה מקשר בין לבבות תאומיים, אבל תחשבו.. המדענים טוענים שאין פתיתי שלג זהים. שלא קיים בעולם אף זוג פתיתי שלג זהים...אבל לנו, בשמיים כהים הכל נראה אותו הדבר. אולי גם אנחנו כך.. אנשים דומים אבל בפנים כל אחד שונה לגמרי מהשני, ולא קיימים זוג תואמים בכלל.. אז מה התאוריה הזו נכשלת?

מחשבות שנותרו לי בעקבות פרק נוסף של OZ.. לעולם לא חשבתי שסדרה שמראים בה איברי מין על ימין והשמאל, שמשקפת את האלימות ואת עד כמה שערך האדם נמוך בעיניי האחרים, תגרום לי לחשוב כלכך מוזר.

פוסט פילוסופי, אני עם עצמי:)

טב נו זה דבר מגניב באמת חחח

כיאלו נראה לי חח ייקח לי זמן לחקור אותו;)

אז מה היה?

יאי טיול בראשית זה הולך להיות כזה באאאאנזונהההה (נו הערסיות הערסיות)

גילי תישן אצלי לפני (טוב מה לישון, כולה 3 שעות כי ב2 וחצי בלילה צריך להיות בבצפר)

ואז ישנים באוהלי שוטח, ואז אצל בדואים, ואז באיזו פנימיה דוסית בירולשים.

והרבה מסלולים, ושתיפות מוח ארצישראיליות

ו"ערב תופים" ו"מפגש הגיטרה"

מה שאומר שהררבה מוזיקה, שמחה

וגילי עברה לכיתה שלנו לטיול מה שמבטיח שלא ייחסר צחוקים:):)

*אני כבר מכינה פנקס לרשום את כל היציאות שהילדה תדפוק.. שיהיה מצחיק*

אהההההההההההההההההההההה

רוקן_מחסנית(לנה)->התרגשות

אתחל_מחסנית(המוחח של לנה)> חרישה למחשיבם

אה מחסניות

אה לחץ

ואביבית אני אוהבת אותך, אבל הגיע הזמן שתואהבי קצת את העצמך=]

"ואנחנו נפתח שער אל סודות המחר

אל המסלול הארוך, בלי רגשות אשמה"

המשך של שירים מלחיצים שאני נוהגת לשמוע חחחחח

אז סוף שבוע הגיע, דאמ בכלל לא שמתי לב איך שהזמן עבר=]

אתמול הייתה לי שיחה ארוכה כזו עם הנהג של ההסעה שלנו בעבודה על חג הקורבן.

את האמת כולנו טיפה מפחדים כשלערבים יש את החגים האלו, לא זו לא המצאה זו האמת.. כשאני אומרת  לחברה שלי לבוא לקניון והיא מסרבת בתירוץ שיש חג של ערבים וזה מסוכן זה בהחלט מציאות.. אבל את האמת נראלי החג הזה הוא בין החגים המקסימים ביותר ששמעתי עליהם

משפחות לוקחת כבש\עגל וטאבר (יש שם איזה חוקיות, כבש למשפחה אחת ועגל אם זה שבע משפחות או משו כזה), ומחלקים אותו לשלוש. שליש נותנים לחברים, ושליש לנזקקים. אצלינו בלוד, מגיעה אליהם מכונית עם מקפיא ענק שבה הם שמים את התרומות, כל אחד כמה שיכול.

ואחרי זה הולכים לנשים ומחלקים להם מתנות ויחס, כי זהו חג הנשים, האימהות, האחיות...

משום מה זה הקסים אותי.. זה חמוד....P)

טוב נו אני אפסיק לדבר שטויות...

מה עוד היה לנו?

הלכתי לעבוד חח נו אתם יודעים כל העבודה המוזרה שלי (הכוללת בתוכה נרתיק לאקדח של השומר עם הדפס של הרצל ועליו כתוב "אין זו אגדה" [לחץ!!!! חחחחחחח ציוניםO_O], אכילת בונזו באשמתו של דור [איכס =_=], ריבים וכמעט מכות בין קופאיות (הוה אקשן) ואיומים עם סכינים על מנהלת מחלקת מאפיה - הו לודאים!!)

היה מרגש. כרגיל חחח

ויש עוד מעט טיול בראשית!! נרלאי אני אתרגש בכל פוסט מחדש... חח

עד כה, בסטיל צבעוני כרגיל.. לנה=]  

אוהבת=]

*אחלה כותרת חח לא היה לי מה לכתוב*

כמו המוזרים האלו שכשאין להם מה להגיד אז הם תוקעים אוסף סימני "$#%%^^#$^" בתקווה שזה אמור להביע את הרגשות שלהם.. כאילו חבר'ה, השפה העברית עשירה במילים, למה להתקמצן?;) חחח

טוב נו נהייתי גם כן מבקרת.. אני לרוב תוקעת פרצוף " :P " בתקווה שהוא כביכול מביע אותי חח כך שעדיף שאשתוק.

אז מה ככה, נדלקתי על האיש שבא לאסוף מאיתנו מסכות מגן. הוא כזה חמווודד ויש לו חולצה כזו שכתוב עליה "אוספים מהבית" והיה לי דחף להגיד לו "תאסוף גם אותי ובוא ניסע" חחחח מסכן נראלי נבהל מהמבטים שלי. ועוד הקטע שהמסכה נתקע לי בארון למעלה וכמעט נפלתי מהכיסא מול הפרצוף שלו.. בושות!

ועוד יותר נאלצתי להביא לו את המסכה שלי, שעוד בכיתה ו' התבקשנו לקשט אותה וצירתי עליה פרחים וכוכבים ולבבות.... פקאצונת חמודה שכמותי חחחחח והוא כולו ברצינות "קופסא יפה" אההה פאדיחות! פושטאקינו!

טוב עוד שבועיים יש טיול בראשית!!! סלבסטר מחוץ לבית אבל לא אכפת לי. מצד אחד די באסה כי התכוונתי לחגוג עם אביבית, מצד שני...בבית זה משעמם..וכאן זה טיול! עם כל השכבה! עם חברים! ועוד שאני וגילי מתכננות דברים אפלים וקשוחים (מוהעהעהעה:P).

וכן שכחתי לעשות הספד לחופש השביתה..

 אבל היה ממש נחמד לחזור ללימודים. אני נשמעת ממש חננה אבל התגעגעתי לעובדה שאני רואה את כל השכבה ולא רק כמה אנשים אקולוגים מלחיצים:P, ולשיעורי בית שבקושי יש לי זמן לאכול מרוב השיעורים, לדורה הסטייליסטית, לשיחות ריכולים עם אלונה (כי עכשיו גם יש על מה לדבר יותר חח), וכמובן למבחנים.. נו לקבל אותם (אהה ה93 בתנ''ך אני חננה!!! ו40 במתמטיקה!! כבר לא כלכך חננה אבל אני שמחה שזה ציון שהוא יותר גבוה מ20;) )

התקפי צבעוניות!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מצב רוח טוב? האמנם?

SOMETHING FISHY HERE

"אההההההההה החיים הם הגלגל ויש סיבוב אחד יותר מדייי....." שיט אני שומעת שירים מוזרים אה:P

בכל מקרה מה היה לנו..

אסף הוטרד על ידיד ילד בן חמש..זה היה מצחיק. דמיינו לכם שאני אסף ומרינה יושבים בפארק ע''ש מקסים לוי, בשקקט בשלווה, אחי מחפש פקק כדי להעיף על אסף ואני ומרינה שקועות בטרדמת בוקר יום ראשון, כאשר פתאום ניג שילד ללא הורה מזהה או משו כזה אל אסף בחיוך זדוני שואל..

"איך קוריאם לך?"

אסך מנסה להתחמק ועושה את עצמו לא שומע, הילד חוזר על השאלה מספר הפעמים עד שמרינה אומרות "קוריאם לו אסף למה?" הילד בהתלהבות "קוריאם לי אריאל בוא נהיה חברים"

כאשר הילד הקטן קלט שהמשפט הזה לא עשה רושם על אסף הוא ניסה את הנשק האחרון.."יש לי שק ענק של מכוניות" אחרי שגם זה לא ריגש אותו הוא התחיל להתחנן למרינה שתיהיה חברה שלו

ברגע של כל זה ניסיתי לשכנע אותו שאולי עדיף לו במאת להיות חבר של אח שלי אבל משום מ הוא סירב

ואחרי זה התחיל להצטלם במצלמה שלי!

הו הילדים של ימינו!...

טוב למשו לא קשור בכלל.. גיליתי ש"שומרת אחותי" זה ספר ממש מדהים.

"..בזכרוני הראשון אני בת 3 מנסה להרוג את אחותי. לפעמים הזיכרון ברור עד כדי כך שאני מסוגלת לזכור את תחושת החיכוך של הציפית בידי, את הקצה החד של אפה נלחץ לתוך כף ידי.מובן שלא היה לה שום סיכוי נגדי, אבל אף פי כן זה לא הצליח. אבא שלי עבר שם תוך כדי ארגון הבית לקראת שנת הלילה והציל אותה. הוא לקח אותי בחזרה אל מיטתי .."הדבר הזה" אמר לי "מעולם לא קרה".

בזמן שהתבגרנו היה נדמה שאני לא קיימת, חוץ מאשר בהקשרים שלה. היתי מתבוננת בה כשישנה בצד השני של החדר - צללית ארוכה אחת חיברה בין המיטות שלנו - והייתי מונה את הדרכים: רעל מפוזר על דגני הבוקר שלה, זרם הרחק מהחוף, מכת ברק....

אבל בסופו של דבר לא הרגתי את אחותי. היא עשתה הכול במו ידיה.

 או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי..."

אפשר לחפור שנים על דברים מש רבים אבל אין לי כח לחפירות.

החורף מגיע ואיכשהו איתו התחושה הזו, של עצב של ריקנות של הבדידות. והבלבול.

רק שהגשם יפסק, כדי שאוכל לנשום....

"לשכב בתוך שקרים שלעצמי יצרתי

לכבות את הרגש, הרי ממזמן ויתרתי..?

אולי לפהך לקום וללכת

לפתוח דלתות ולא לסגת?

מבולבלת מדי אפשר לאמר

אתה נעלמת לי אבל הכאב חזר.." (C) אנוכי

I am so sick of speaking words that no one understands
Is it clear enough that you can live your whole life all alone
I can hear you in a whisper, but you can't even hear me screaming

(C) איימי לי