כנראה אני לא בחורה של יומנים פומביים כאלה..
קשה לי לספר לאנשים שאני מכירה (חוץ מחברתי הטובה מור) מה אני מרגישה,מה אני עוברת,מה באמת בא לי אז בטח שיהיה לי קשה לכתוב על זה באינטרנט..
זה מצחיק,כי זה אמור להיות יותר קל.
הרי אף אחד לא מכיר אותי פה (כמעט),מישהו יכול לקרוא אצלי ולעבור לידי ברחוב ולא לדעת שזאת אני בכלל.
ועדיין..זה מוזר.
לפני כמה ימים חשבתי לעצמי שזה לא ייתכן שאני בת 23 ואני מוצאת את עצמי מעלה זכרונות נוסטלגים מהעבר,אני מתגעגעת לתקופה הזאת שלא הייתי צריכה לדאוג לכלום וכל מה שעניין אותי זה אם בנחמין יהיה עם קמילה (לקח לי כמה שניות להזכר בשמות).
והנה,עכשיו אני כבר בת 23 וצריך לחשוב על לימודים,וקריירה ומשפחה ילדים..
זה קשה לי לא לחשוב על זה כי זה חלק ממני ומהאישיות שלי,תמיד דאגתי לעתיד שלי.
אני רוצה להיות ספונטנית יותר אבל זה לא מצליח לי..חבל.
בא לי לטוס לאנשהו...כבר לא משנה לי לאן.
בנימה חיובית ואופטימית זו אני אאחל לכולכם חג שמח ותהיו ספונטניים! :)
*עריכה*
אני חייבת לערוך מחדש את הרשימות שלי..נראה לי יש פה דברים שכתבתי מכיתה י"א.