טוב. אני חושב שהשמש מתחילה להאיר עלי. מייבשת את גלי המים שהתנפצו לי בפרצוף ספק מתערבבים ספק מוחים את הדמעות של הייאוש שהתנחל בי. אני עדיין שוחה, בלב ים, על אותו קרש שנשאר מהרפסודה, נאחז בו בכוח ולא רואה שום אי באופק. אבל דווקא מתחיל להיות לי נוח עם הקרש הזה.

אני חושב שהבנתי את השיעור הזה. נו, זה שהקב"ה מנסה להעביר אותי. אני חושב שאני מבין.

דווקא בין כל גלי הים שמשרים אוירה של חוסר ודאות, אני מרגיש כמו שנכתב בכותרת הפוסט. אני מרגיש שמצאתי את האי שבחוסר הוודאות. את הנוחות שבלהשען עליו. על ההוא שלמעלה.

אינני יודע מה יהיה, אני בקושי מבין את מה שהווה, אבל אני מוצא את התליה בין קרקע לשמים כנחמדה דווקא, יש הרבה משבי רוח נעימים שלא מרגישים תמיד שם למטה.

חברה טובה, הביאה לי פעם לפני כמה שנים מין קטע יפה, שעוצב על ידה על נייר צבעוני בעיטורים יפים מסביב. לא היה לי מה לעשות עם זה, אך הערכתי את העבודה שהשקיעה וקברתי את זה בין כל הניירות שעל שולחן העבודה שלי. דווקא עכשיו מצאתי את מה שכתבה לי שם כנכון מתמיד:

"נפילה לייאוש הגדול ביותר

מעניקה לך סיכוי

לגלות את טבעך האמיתי,

בדיוק כמו שחלומות מתעוררים לחיים

ברגעים בהם אתה כלל לא מצפה להם,

כך יתגלו לך התשובות

לשאלות שאינך מבין.

הנח לתחושות שלך

לסלול נתיב של תבונה,

ותן לתקווה להרגיע את פחדיך."

אני מבקש סליחה על תגובותי בפוסט הקודם. לא שמתי לב לצורה שבה נכתבו הדברים. מצטער.

שמתם לב שהבלוגים תופסים תאוצה אדירה בכלי התקשורת? קודם כתבה על דודה מלכה ודויד בעובדה, היום היו ראיונות של בלוגרים אצל ג'ודי-שלום-ניר-מוזס-וכו'. משעשע.

האירו-ביזיון שהיה אתמול. אוי גיוועלד. מקווה בשבילכם שלא צפיתם.

בזמן שישבתי על המחשב, מאחורי אוזני פימפמו להם מהטלוויזיה המנגינות של מדינות אירופה.

כל מילה שאומר, מזעזעת ככל שתהיה רק תצייר בצורה יפה את מה שהלך שם אתמול.

והמנצחים? אל תזכירו, מקווה בשבילכם שלא תתקלו בשיר שלהם ולא בהם. עזבו.

והניקוד. בשלב הניקוד לא יכולתי שלא לסובב את הכסא ולהציץ לכיוון מסך הטלוויזיה, לראות מי יתן לנו איזו נקודה או שתיים, בכל זאת- השיר הכי שפוי בכל הטקס הביזארי הזה.. 4 נקודות מצרפת, ותו לא. אחרי כמה מדינות לא התאפקתי וסיננתי כמה קללות לעבר המסך. אנטישמים הגויים האלה.

ישנם מגעים ביני לבין עצמי וביני לבין גורמים מסויימים בנוגע להצטרפות למין קהילה שיתופית בצפון. יש להם מין דרך חיים מיוחדת כזאת. מעדיף שלא לפרט יותר מידי כרגע. אבל דווקא מוצאת חן בעיני הגישה הזו ויש סיכוי שבעתיד הלא רחוק אצטרף אליהם, שזה כולל שינוי אורח החיים בקיצוניות. 

לסיום: תודו שגם אתם הייתם רוצים לפסוע לכם בשקט מופתי, לנשום את הטבע, בדרך לתפילת ערבית עם נוף כזה:

ולהתעורר בבוקר לציוץ ציפורים מקורי (ולא מהפלאפון) ולנוף כזה:

תודו.

(עריכה: התמונות אמנם יפות, אבל לא התכוונתי להביא סתם תמונות יפות, התכוונתי להראות לכם את הנוף שאני חי בו, שתקנאו, אבל נו, ניחא, אתם לא חייבים לקנאות.) 

בשורות טובות,

איןלי (שמתחיל לגלות שדווקא יש הרבה יש באין)