מי היה מאמין?!

הנה אני, בדיוק במקום שבו רציתי להיות.

שנת שירות, נזרקת למקום שהכי רחוק ממני- גיאוגרפית והוויתית.

היה ברור שלא יהיה פשוט, אבל הקושי פה הוא יומיומי ורק בסוף יתברר אם היה שווה או לא.

למרות שנדמה לי שאני יודעת את התשובה [ :) ].

אני חיה בסיר לחץ.

שבעה אנשים שונים לחלוטין בדירה אחת זעירה.

כל אחד חונך 18 שנה בדרך זו או אחרת ועכשיו- תתמודדו אחד עם השני!

קשה קשה קשה, אין מה להגיד.

אבל ללא ספק כל כך מגבש ומפתח!

לומדים להתגמש, להרפות איפה שצריך אבל עדיין לעמוד על שלך.

בהתחלה אפילו היה לי סוג של משבר זהות (שעדיין לא לגמרי עבר).

מי אני? מאיפה באתי? אולי נתתי לעצמי להשתנות מהר מדי?

זה מבלבל וזה חוסם, אבל מצד שני גם משחרר.

אי אפשר לעטות מסכה בשנה הזאת, כי כשאתה חי 24/7 עם שותפים, באיזשהוא שלב מתגלה הפרצוף האמיתי של כל אחד.

אבל בגדול זה טוב, זה חיובי!

והעבודה פה מדהימה!

סוף סוף אני מרגישה עשייה משמעותית.

חונכויות, העברת חוגים בתחומים שמעניינים אותי, המון מוזיקה, אוזן קשבת גם באמצע הלילה, עבודה עם צוות אנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיים,

שמעבר להתמודדות הכמעט השרדותית בבית ובלימודים הם עוד מצליחים להדריך!!!!!

זה פשוט אדיר!!!!!!!!!!

וכבר עכשיו, כשטסו ארבעה חודשים, אני מוצאת את עצמי מסתכלת על ילדים בשכונה ולא מצליחה לתפוס-

איך לעזאזל אני אמורה לעזוב אותם בסוף שנה?!

תמיד אני  אומרת שכל אחד מגיע לשנת שירות עם אלף יומרות- אני אשפיע, אני אשנה, אני אציל את העולם!

אבל בתכלס אנחנו מקבלים פה הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים.

אנחנו פסיק בחיים שלהם כאשר הם מעצבים את החיים שלנו!

לכן הדבר הכי משמעותי שאנחנו יכולים לעשות זה לקדם אפילו בן אדם אחד.

ליצור אמון הדדי, קשרים קרובים ולשים את הקלפים על השולחן-

לדעת שזו לגמרי הפריה הדדית ושאף אחד מאיתנו הש"שים לא מתקרב להיות סופרמן, אנחנו אנושיים וזה הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים להעניק.

אני מודה על כל רגע שאני פה, על החוויה היחודית הזאת ועל ההזדמנות הנדירה.

ואפילו שאני נמצאת בין פעם לפעמיים בשבוע בתל אביב בגלל מיליון זימונים לתפקידים שאמורים להיות יוקרתיים ומובחרים,

אני שוקלת ברצינות לחתום נח"ל!

להמשיך בעבודה המדהימה והתורמת הזאת, לחזור לפה לשכונה בעוד תקופה מסויימת ולסגור מעגל.

בחיים לא הייתי מעלה את זה על דעתי עד שהגעתי לכאן.

אני מרגישה פה מיצוי מטורף של עצמי וזה אושר בלתי נדלה שמכסה על כל קושי ומשבר ותופר לי את הקרעים שצצים כמעט בכל יום.

צאו לשנת שירות!!!!!

זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם!