אמנם אני הייתי מאלה שהתנגדו לגירוש מגוש קטיף, זעקתי בגרון ניחר על האסון שאנחנו מביאים במו ידינו על עצמנו.

אבל עדין אני מרגיש שלמרות זאת לא עשיתי די, לא מספיק כתבתי פה, לא מספיק הרגשתי באמת השתתפות בצערכם, אודה שכעסתי עליכם, על התמימות שלכם על זה שחלקכם הגדול תמך בגירוש למרות כל מה שהימין אמר לכם.

אבל אז הגיע הבוםםם!!!

אני יכול לומר ששמעתי מה קורה לכם בחדשות, ראיתי בטלויזיה, חברים שלי מהאיזורים הנפגעים היו לידי ותיארו לי איך זה מפחיד, אבל עדין לא הרגשתי אחוז אחד ממה שהרגשתם.

רק עכשיו כשהגיע הבום! הבנתי מה אתם מרגישים! אדם שלא חווה את האזעקה ואז הבום לא יכול לדמיין לעצמו מה זה, כמה שימחישו לו זה לא יעזור.

ואתם שם חווים את זה יום יום 8 שנים!!!!!!! זה מטורף!!! זה הזוי!!! זה בילתי יאמן!!! אני מנסה לדמיין את אותם מתיישבים בגוש קטיף אותם אלה שחוו את זה הכי הרבה זמן, ובכל זאת נשארו חזקים, הם הרגישו מה זה להיות חומת מגן על כל ישובי הדרום והם עשו את זה בגאווה ופחד,אבל אנחנו לא מספיק הערכנו את מה שחוו, לא מספיק הערכנו אותם על גבורתם, אני בוש ונכלם בעצמי, הממשלה הפקירה אותם ובכל זאת הם רצו להישאר ולהגן עלינו, יורדות לי דמעות מהעיניים כשאני מרגיש איזה חוסר רגישות היה לנו.

לעומתם אני מרגיש כרגע שעוד אזעקה אחת אני פשוט עף מהדרום, אני לא מוכן להיות במדינה שלא מגינה עלי, והפצצות מלמעלה זה לא הגנה, יש מאות אלפי דירות ובניינים בעזה.. ישראל תצטרך לבזבז את כל הכסף והטילים שיש לה ועדין לא יגמרו שם הבניינים. בארה"ב הממשלה היתה מוחקת את עזה מהמפה, אם אתם שם בממשלה מרגישים שאתם לא מספיק חזקים בשביל זה או שתתפטרו  או שתגרשו את כל העזתים לסיני, לא מעניין אותי, אני לא מוכן להיות כמו במטווח ברווזים.

אבל אני יגיד לכם תאמת מה הכי מדכא אותי וגורם לי לרצות לברוח מפה, זה העובדה שבסקרים השמאל והמפלגות (מר"צ, העבודה, קדימה.) שהביאו לנו את האסונות האלה בחסרות אחריות משווע למרות כל האזהרות, עדין קיימות במפה הפוליטית, זה מייאש, זה הופך אותי לחסר תקווה, גורם לי לאבד את האמון בהגיון הבריא של העם וגורם לי רצון לברוח, לא להיות פה, לא להיות מאלה שהולכים כצאן לטבח, הבחירות הבאות יקבעו באופן סופי את יחסי למדינת ישראל והעם שלי.