כל הזמן במתח, זה פחות הטילים שנופלים עלינו, כמו המתח, כל רחש הכי קטן אתה קולט, אתה לא מאבד אף פיפס, פתאום אתה מבין איך החיות בטבע התפתחו אבלוציונית, כל החושים שלך מתחדדים כמו חיה חלשה בשרשרת המזון בטבע. 

צלצול טלפון נשמע לך כמו אזעקה, טריקת דלת של השכן נשמע כמו פיצוץ טיל, אין לך חיים.

תחושה עוד יותר מתסכלת זה החוסר אונים, התחושה שהממשלה שלך משיקולים של להראות צודקים שופכת דם אזרחיה, ומכניסה לחרדה טראומה ומתח נפשי מיליון איש מאזרחיה.

אז נכון בתקשורת מראים סרטונים על הפצצות של משרדים לשכות ומחסני נשק וכ"ו אבל אני לא קונה את כל מבצעי הראווה האלה, על כל מחסן שתפציץ יש להם עוד מאה שאתה עדיין לא יודע איפה זה, והחמאס ממשיך להפציץ, כבר היינו בסרט הזה במלחמת לבנון השנייה ועדין לא למדו את הלקח שמלחמה בטרור לא מנצחים מהאוויר בצורה הזאת, ככה רק נכנסים למלחמת התשה שבזה החמאס יותר חזק.

למה עדיין מספקים להם חשמל? מים? מנות דם של אזרחי ישראל? מי שרוצה את זה שילך למצרים!!!

למה לא זורקים כרוזים מהאוויר לתושבי עזה יש לכם יום  שלם לברוח מהבתים ואז להשליך פצצות נפלאם ולמחוק את עזה. כדי לגרום לתושבי עזה לברוח למצרים שהם יטפלו בהם.

אני כותב וכותב אבל אני מרגיש שאני כותב על אזנים ערלות, כי בסופו של דבר אזרחי ישראל שטופי המוח מהתקשורת ימשיכו להצביע לאותם פושעים שהכניסו אותנו למצב הזה, ומכאן מגיע הכאב הגדול שלי הכאב שגורם לי להרגיש שאנחנו עם שלא ראויים באמת למדינה משלנו, עם שאולי בגלל אלפיים שנות גלות אנחנו עדיין מתנהלים כמו קהילה בגטו ומפחדים כל הזמן מה יגיד הפריץ.

אין לי כח לזה, אין לי עצבים לזה, אני רוצה לחיות בשלווה, לכן אני מרגיש שאני לא רוצה להיות פה, לא רוצה להיות במדינה שחלק גדול מהעם שלה איבד את הרצון לחיות בשקט ואת יצר ההשרדות אם זה מתמימות ואם זה מתוך הזדהות עם כאב האוייב.

הדברים אולי הם לא פוליטלי קורט אבל הגיע הזמן לומר את האמת.