לנו הבני אדם יש כוחות שאנחנו אפילו לא מודעים להם.. במו ידינו אנחנו מעצבים את החיים שלנו ולא רק שלנו אלא גם של הסובבים אותנו.. לכל אדם בעולם יש השפעה על העולם.. אם זה על ידי דיבור ואם על ידי מעשה..

ואסביר למה כוונתי.. לימוד זכות על השני.. לדוגמא הלכתם ברחוב ופתאום אדם נתקל בכם ולא רק זה עוד הוא צועק ומאשים אתכם מה זה זה אתה לא רואה לאן אתה הולך?!

יש לנו שי ברירות במחשבה:

א.איזה אדם מגעיל חוצפן בהמה ומושחת הוא לא רואה לאן הוא מסתכל בן נעוות המרדות איזה דור מושחת כולם בהמות אין כבוד לאנשים אין תרבות הכל חרא פשוט חרא כולם חרא... (סליחה על הביטוי)

ב.מסכן בטח הוא נורא מאחר לעבודה ויש לו בוס עצבני.. בטח היום אולי אישתו עצבנה אותו והילדים שיגעו אותו.. או אולי הוא בטח סובל ממתחים לאחרונה הוא בחובות.. וכ"ו וכ"ו

כדי לבאר את עניין אביא דוגמאות מתורת ישראל

יש סיפור בתלמוד עם אלישע בן אבויה.. שהיה תנא שכפר בה'.. רבי מאיר היה התלמיד שלו והמשיך ללמוד ממנו.. בתקופה יותר מאוחרת אמורא בשם רבה בר שילא שאל את אליהו הנביא מה עושה כרגע ה'? אז ענה לו שהוא אומר מימרות בשם חכמים אבל לא בשם ר' מאיר והוא אמר לו שזה בגלל שהוא למד מאלישע בן אבויה.. ענה לו אותו אמורא שר' מאיר אכל את הפרי וזרק את הקליפה.. כלומר שהוא למד ממנו רק את הטוב אבל את הרע זרק.. ואז אליהו הנביא אמר לו שעכשיו ה' אומר מימרא בשם ר' מאיר..

כשאנחנו באים לבחון את הסיפור אנחנו מוצאים שבעצם עד שאותו אמורא לא אמר על ר' מאיר את המשפט של אכל תוכו וזרק את הקליפה בשמים לא אמרו בשם ר' מאיר מימרות.. וכי ה' לא ידע את מה שר' מאיר עשה? ודאי שהוא ידע. אלא רואים שצריך לימוד זכות בארץ כדי להשפיע בשמיים..  כלומר אנחנו לומדים שהדיבור והחשיבה היא בעצם מה שמעידה עלינו בשמים ומשפיעה על היחס אלינו.. ולא רק אלינו אלא אנחנו בלימוד זכות על אחר גם בשמים בעצם מתנהגים אותו ככה..

על אחאב מלך ישראל מסופר בחז"ל שכשהוא בא לשמים הוא עמד מחצה על מחצה.. כלומר היו לו חצי זכויות וחצי עבירות.. והגמרא שואלת איך זה יכול להיות.. הרי כידוע אחאב מלך ישראל היה עובד עבודה זרה מהגרועים ביותר.. עד שמסופר שלא היה גבעה אחת בארץ ישראל שהוא לא שם שם עבודה זרה.. והיה מחטיא את הרבים.. אז איך יכול להיות שהיה חצי על חצי.. אז עונה הגמרא שאחאב היה וותרן בממונו והיה מהנה לתלמידי חכמים מהכסף שלו.. כלומר אחאב היה אדם שמתנהג בוותרנות עם הכסף שלו והגמרא מדגישה את עניין הוותרנות.. היא לא אומרת שבגלל שהיה נותן צדקות.. כמובן שבגלל וותרנותו הוא אז בן היתר נתן צדקה.. אבל הדגש על הוותרנות.. אדם שסולח ומוותר מהר ולא מקפיד עם הבריות.. אנחנו רואים גם אדם שעשה עבירות אבל היות והוא התנהג בוותרנות ובטח כדי להגיע לוותרנות אדם צריך ללמד זכות על השני... כי בלי זה למה שיוותר לשני.. אז גם בשמיים התנהגו איתו באותה מידה ולימדו זכות על העבירות שעשה.. למה עשה ככה וככה בגלל ככה וככה וכ"ו

משני הסיפורים אנחנו לומדים כמה דברים

א.אדם שמלמד זכות על השני הוא גורם שגם בשמים יחשבו על אותו אדם ככה

ב.אדם שמלמד זכות גם בשמים מלמדים עליו זכות ומשפיעים עליו ברכה בטח גם בעולם הזה

ג.אדם שמוותר גם בשמים מוותרים לו באותה מידה...

רואים כמה חשוב הלימוד זכות וההוותרנות אחד כלפי השני..

לא רק שאנחנו עושים טוב לעצמנו על ידי שאנחנו לא סתם רוגזים אלא גם אנחנו גורמים שגם כשאנחנו עושים דברים רעים לא יקפידנו איתנו בשמים..

עריכה:רק רציתי להוסיף משהוא מדהים שאמרו חכמינו: המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו.. משפט שאילולי הם היו אומרים את זה אי אפשר להאמין עד כמה העברה על המידות משפיעה...

לילה טוב לכולם אוהב אתכם המון