נתנו לי ללכת היום לבית הספר.. התשחררתי אתמול בערב והיום הלכתי לבית הספר.. חזרתי עכשיו.. די מבואסת, בערך מבואסת כמו בכמה ימים האחרונים.. אני מרגישה שאני כלכך לבד, שברגע שאני ארצה לשתף משהו עם מישהו, או שארגיש רע פשוט לא יהיה לי אל מי לפנות.. חוץ מאמא שלי כמובן, אבל אני לא יכולה להסתמך רק על אמא, היא תמיד תיהיה שם בשבילי, אבל לא תמיד פה. אני הרגשתי זוועה.. אני יודעת שבחיים לא תמיד יהיה לך אל מי לדבר, ותדע שהוא תמיד יקשיב לך וינסה להבין אותך ויהיה לו אכפת. אבל אני מרגישה כלכך לבד כבר יותר מדי זמן.. אולי מעבר לשנה, בעצם כשכל הבעיות עם הטיפול שלי בסכרת התחילו.. אין לי את מי לשתף בבעיות שלי, ובמה שקורה לי מבפנים (חוץ מאמא). פסיכולוג לא עוזר.. פסיכולוג אומר לך מה שהוא לומד להגיד.. מה שהוא צריך להגיד.. לא מה שהוא באמת חושב... וקשה לי עם זה.. והחברות הקרובות והטובות שלי עושות כלכך הרבה שטויות בזמן האחרון.. שאני כבר לא יודעת מה לעשות, הן כלכך הורסות את עצמן והן אפילו לא מבינות מה שהן עושות וכמה שזה חמור.. הן לא מבינות שכל ההטפות שלי זה אך ורק מרצון לעזור להן! והן ממשיכות לעשות את כל הדברים האלו.. אולי כי אני כבר לא בתמונה? אולי כי כבר אין מי שישמור עליהן לא לעשות את כל הדברים האלו? אני כבר לא יודעת מה לעשות.. הן כלכך חשובות לי, וכלכך קשה לי לראות את המצב בו הן נמצאות.. את הדרך שהן רואות בחיים. "מטומטמות" אני חושבת לעצמי.. פשוט מטומטמות! אולי הן עושות את כל הדברים האלה כדי לבקש עזרה? אולי הן לא יכולות לעזור לעצמן אז הן עושות יותר ויותר דברים כדי שמישהו יתחיל לשים לב ויעצור אותן? אוף.. אני כבר לא יודעת.. הרי כמה פעמים שאני מנסה לומר ולהסביר. אין הבנה.. אין כלום. "זה כולה אלכוהול" ואחרי זה אני מגלה שזה כולה סמים...
כשהגעתי לבצפר היו כאלה ששמחו והיו כאלה שהסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח.. היה מצחיק, ויצאתי מוקדם מהבצפר.. אבל ראיתי שמאוד השתנתי, אני מתחילה להעריך דברים הרבה יותר, לראות את הדברים אחרת.. ולהבין אותם אחרת. אני מסתכלת על האנשים שנמצאים סביבי ואני מרגישה שהם לא מבינים. זאת לא תחושת נעלה. לא, לא מעל כולם... אבל כמו אחת שעברה יותר, מבינה יותר ואפילו יודעת יותר.. הרגשתי שאני לא מתאימה לסביבה הזאת, בעצם מאז ומתמיד לא התאמתי לשום סביבה שהייתי בה, אף אחד אף פעם לא הבין אותי, ותמיד כנראה נראיתי והייתי שונה מכולם. ואני עדיין כזאת.. זאת בהחלט הרגשת מיוחדות מאוד גדולה.. אבל לא תמיד נעימה.
טוב, הזמנים חשובים בימים אלה ואני חייבת ללכת לעשות בדיקה, זריקה, ואוכל... בארבע אני כבר אהיה בשניידר...
מקווה לחזור מוקדם ומהר - ברבי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
