דיי! זהו.. אלוהים, מי היה מאמין? אני יצאתי משם.. לתמיד, זה נגמר. המחשב אפילו חזר אלי.. חח
התגעגעתי לכתוב.. התגעגעתי לכתוב את מה שאני חושבת ומה שבערך עובר עלי. אני כלכך לא רוצה לעשות טעויות, למרות שזה קשה...
עם כל המצב בחוץ מאוד קשה לי.. אני מנסה להתמודד עם זה על ידי כך שאני יוצאת למסיבות להשתחרר קצת, שותה אולי בימי שישי ושוכחת מהבעיות, או פשוט יושבת מרותקת למסך הטלוויזיה, שהערוצים לא קופצים מעבר ל-22 ו-10 בזמן הפרסומות..
כל המצב הזה נותן לי הרגשה של מקום מאוחד. וחם.. לא כמו שנה שעברה, כל המדינה שהייתה מפולגת. אם זה בעד ההתנתקות או אם זה נגד (הייתי נגד). הפעם זה שונה לגמרי.. זאת כבר לא מלחמת אחים (או שכן?), זה מעבר לזה.. זה החיילים שנלחמים בצפון ונכנכסים ללבנון, אווווווווף כמה נהרגים! איזה אנשים... כלכך עצוב.. כל כך מתסכל לראות ולשמוע על הבחורים היפים והטובים האלו שנהרגים ונפצעים. אבל כמה אני יכולה לדבר על זה? הרי כולם כבר דיברו על זה אולי יותר מדי. כולם כבר דיברו על זה כדי להראות אולי הזדהות, או עירנות למצב.
בימים האחרונים לא יצאתי.. אולי זה מבחירה, אולי זה לא.. גם אם אני מבקשת מאנשים ומתקשרת אליהם שיודיעו לי כשהם יוצאים, אני לפעמים לא יוצאת.. או שהם פשוט לא מתקשרים ומודיעים.. הדברים האלה לא תמיד עושים לי טוב וגוררים אותי קצת אחורה, אווףף זה קשה!! זה קשה גם להיות בבית וגם להיות בסדר!! ואני מדברת על הטיפול בסכרת..
כי אני צריכה שיהיה לפחות איזה מישהו שיראה וידע שהכל בסדר איתי... ואני לא מדברת על אמא שלי שאין כמוה, הבן אדם שאני הכי מעירכה בעולם.. יא-אללה איזו אמא... מה שהיא עוברת בגללי ובגלל אחותי.. ובגלל כולם! אני בחיים לא ארחם עליה כי היא האדם הכי חזק שאני מכירה! ואסור לרחם על אנשים.. ובגלל זה אני מנסה לעזור לה, איכשהו לפחות...
אבל אין לי כסף.. ואני לא מנקה או משהו כזה.. אין לי תעסוקה מסוימת וזה די מבאס.. הייתי רוצה כמה שפחות להנחית עליה.. ולתת לה יותר שקט. גם עכשיו, שאחותי התגייסה לצבא.. אוךךך כמה בעיות היא מביאה לבית הזה.. מזל שמחר היא חוזרת לחור שממנו באה ביום שישי. היה לי יותר מדי מהאנורקטית הזאתי ביומיים האחרונים.
שבוע טוב שיהיה.. רק שקט.
ברבי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
