אין לי כבר כח... די זה נגמר.. אני כבר לא יודעת, אני כלכך חלשה.. אני מוצאת את עצמי כלכך חלשה.. עברתי כלכך הרבה דברים בחיים שלי שלא הרבה יכולים לתאר לעצמם.. אני מדברת בשיא הרצינות.. אין פה שום גאווה.. סתם, סתם הרגשה של סיום... יש לי עוד כלכך הרבה דברים לעשות ולהגשים בחיים האלה אבל נו נמאס לי.. אני לא רוצה לגמור אותם, אבל במצב הזה שלי ושאני מובילה את עצמי זה באמת יכול לקרות עוד פעם, אבל משם אני כבר לא אצא...
למה לא משאירים אותי זרוקה איפשהו על הרחוב וזהו??
לפעמים נראהלי שאני כלכך כלום לאנשים, כלום.. סתם ילדה נחמדה ושונה..
אבל אני גם רואה שיש אנשים שנאבקים בשבילי על חיי... שיפסיקו לעשות את זה ויתנו לי לגמור עם זה פעם אחת ולתמיד.
יש לי כלכך הרבה להפסיד... אבל במצב כזה? אני כבר לא יודעת איך אצא מזה שוב.. כי לחזור למחלקה אני לא חוזרת בחיים.
(לא) רוצה לחיות
