והנה, יום הזכרון לשואה ולגבורה.. ממש יום של דיכאון נפל על כולם, סליחה.. חוץ מהילדים המפגרים שלא מפסיקים לחקות את הצפירה ומתנהגים בשיא חוסר הכבוד.. אבל יש גם את אלה.. ויש גם את מכחישי השואה, אבל אני ממש לא יודעת מה הקשר.. זה סתם מעצבן אותי כל הסיפור הזה.. "מכחישי שואה" בני זונות. איך יש להם זכות בכלל לומר כאלו דברים?! ראיתי אתמול תכנית בערוץ 22 לפני שראיתי "הפסנתרן" בפעם השלישית שלי אולי (סרט ממש טוב! אגב), אז בתכנית היה משודר עיתונאי ישראלי שטס לאירופה, לראיין אנשים אנטישמיים וללמוד עליהם. כשראיתי את העיתונאי מראיין אנטישמי-נאצי, שאומר דברים כלכך קשים... ואומר שאנחנו אשמים בכל דבר, ושאנחנו, העם הנבחר, הגורם לכל הבעיות... לבסוף העיתונאי שואל אותו אם הוא שונא יהודים.. הוא לא ענה, ואמר שגם לו יש דם יהודי! שיש לו שמינית דם יהודי.. אלוהים.. אתם רואים מהזה?! איזה אבסורד.. והוא באמת אנטישמי, הוא אמר דברים ממש קשים.
היום, בבית הספר ערכנו טקס, היו כמה פאשלות לא נעימות אבל בסך הכל טקס מרגש... קצר מאוד אבל יפה, כמו שצריך.. לא ארוך מדיי ומייגע. ועכשיו, בבית.. עם כל התכניות האלה.. אוףף זה עצוב וקשה לראות הכל.. וגם לא תמיד מעניין. האמת שהייתי רוצה לדעת איך היה שם.. הייתי רוצה לחוות הכל כדי להבין את אותם האנשים שמספרים על דברים כלכך קשים.. כי אני מנסה להבין אבל לא מצליחה, עדיין לא מצליחה להבין את גודל האסון.. 6,000,000 יהודים.. אלוהים זה בלתי נתפס המספר הזה.. בארץ כמעט ואין עוד 6,000,000 תושבים ישראלים יהודים.. קשה לדמיין את זה.. ולתאר את כל זה.. אבל צריך, כי אם נשכח כמו שכולם אומרים... זה עלול להיות קשה. וכן, כן אפשר לשכוח. כי אולי עוד כמה שנים וכבר לא יהיו לנו תיעודים של אנשים ניצולים. ואנשים עלולים להתחיל עם עוד הרבה יותר הכחשות לגבי השואה ודברים כאלה.. נכון שיש מסמכים ותמונות וסרטים ואינספור חומרים על כך, אבל עובדה ויש אנשים שאומרים שלא הייתה שואה.. ולא קצת.
...שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
