אפור

נולדתי למשפחת נמלים אדומות אוזניים.

כמקובל במשפחתי הרחבה, ובהסתמך על מסורת רבת ימים ידעתי כי הגיע מועד לתור אחר מקום מגורים חדש.

סימן ראשון לבשורה זו,  היה תדירות גדלה של הפרת תחומי מושב משפחות.

וכך זה קורה, משפחה מתרחבת עקב הולדת נמלולים קטנטנים. אחרי שמשחררים את אמא ונמלוליה מהמדגרה, יש צורך לשכנם בחדר חדש, וזאת למען תת תנאים נוחים להתפתחות נמלולים.

חוזרים למחילה ופותחים במבצע חפירת חדרון. אך שוד ושבר – מכה בדופן ונפרצת מחילת מגורים שכנה – פורצת מהומה רבתי.

מביאים את הנושא בפני נמלול בכיר – שופט המושבה.

זה חכם – משושיו בראשו, ויודע כי זה לא מקרי, ויחמיר ברבות הימים, ולכן יש להתריע על התארגנות להתנחלות חדשה.

הכיוון שהוחלט היה למרגלות עץ אגוז. הורכבה משלחת לבחינת תנאי היעד.

תנאי ראשון להצלחה הוא לשלוח את הנבחרים לבידוד נפשי, אשר בסיומו יקבלו את ברכת הנמלה הזקנה ביותר (זו שצריך להאביסה בגרגרי אבקנים מהולים במי פרחים, יען כי אין ביכולתה לאכול לבד – סבתא רבה).

מצוידים בברכה טובה, הם יוצאים בטור עורפי, הם צועדים בזהירות מתחת למעטה עלווה שנשרה בשלכת. משהו משתבש בדרך, הרווחים העורפיים לא נשמרים, וחלק מהצועדים מתחיל לחוש ברגליו.

לאחר צעידת מה הם שמים לב כי העמיקו חדור לאזור שונה מהצפוי – אומנם רואים את עץ האגוז באופק אך תוואי הקרקע הפך קשה מאוד – אפור משהו, ומחורץ לאורכו ולרוחבו.

תחילה לא שמו לב , אבל תכיפות החבטות גדלה והרעידה את סביבתם המיידית.

הכדורסל פגע בטור העורפי ומחץ 12 נמלים, היתר נמלטו ללמושבה.

המשחק הסתיים בנצחון המקומיים 44:56 .

והנמלים פנו לחפש מושבה אחרת...