הבלוג שלי ואני...

"סיטואציה אדומה ושנינו באמצע,
ושקיעה במקום כזה נוגעת ללב
תפסה אותך עצבות, נפתח לך פצע
אני מתפלל רצוף רק לשלומך.

...

כולם פחות או יותר יודעים מה יחסינו
רקדנו וולס ביום שישי עד אור השמש
כולם פחות או יותר יתומים גם שנינו
כולם פחות או יותר מתפללים אותו דבר.."

החופש קורא לי, חזרה לעבר.

אני לא יודעת איך להתמודד, אז אני בורחת.

כ"כ כמהה, כ"כ מותשת.

נגמלת מעצמי, מפרחים, מרעלים.

מתמודדת עם חרדת הנטישה.

ובוחרת בדמיון חופשי.

עיר הקור, לא אשכח את ימיני.