הבלוג שלי ואני...

חוזרת לניכר,

אחרי ימי חופש ועבר,

ממשיכה בחיים החדשים כאילו לא הייתי מישהי אחרת.

מתניעה את המערכות

ופועלת כמו על אוטומט,

אורזת תיק, אותם בגדים,

אוטובוסים, דאגות.

וכמו באורח פלא,

תמיד מרגישה שחסר לי "רק עוד יום אחד של חופש"

להשלים את מה שלא הספקתי לעשות.

כאילו לא היו אלה עשרה ימים יותר מדיי,

של בטלה ומנוחה,

לגוף ולנפש.

הרפתקאות חדשות, סיוטים ורגעי אושר מפתיעים.

מי יודע,

אולי אלו הימים שישנו את חיי לעד.

אז נתראה.