הבלוג שלי ואני...

קצת אחרי הסוף,

מגיעה ההבנה..

שהדברים לא כמו שהם נראים מן מהבט הראשון,

שהמציאות פוגשת אותנו בסמטאות צדדיות

לבד

לא מוכנים

שהאור על הפנים חושף אותנו

גם ברגעים הפחות נוחים

שהצל לא קטן גם אחרי שמתרחקים,

שלא תמיד מספיקה רק כוונה טובה

שתמיד ידרשו מאיתנו יותר ממה שנוכל לתת

שגם אם ברשימת ההתמנה יש עשרות פנים,

הבחירה היא לבד,

שהעניים שורפות לא רק בנקודת האל חזור

שככה זה,

שמתבגרים.

שלחזור, זה הרבה יותר קשה מלעזוב

ולקבל החלטות שמשנות את החיים זה מאוד מרגש.

ושלא צריך הרבה יותר מפשטות כדי להתקיים,

ברמה סבירה..

לבד.

ביחד ולבד...