הבלוג שלי ואני...

רצים אל האבדון, כאילו אין לעולם הזה פוטנציאל להיות טוב יותר.

אין מה לכתוב אם אין מה להגיד,

ואין מה להגיד כשלא מרגישים כלום,

לרגל פתיחת העשור השלישי בחיי,

אפשר לכריז בקול:

אני לא קיימת!

אף פעם לא הייתי

הכל זו פיקציה אחת גדלה.

תרמית, קונספירציה, שקר, עיוות של המציאות.

והאמת?

שזה בכלל לא מרגיש רע,

אין שום הבדל, ממש כמו להרגיש קיים,

רק לא.

כזאת פשטות.

אוי, אוי, אוי.

טיפול אלטרנטיבי לכולם!