הבלוג שלי ואני...

תמיד היו לי, בעיות הקשבה.

אף פעם לא הלכתי לאבחון.

קשה לי להתרכז בכל כך הרבה דברים,

יותר מדי צבעים, יותר מדי מילים, יותר מדי מוצרים.

יותר מדי שעות של בהיה באויר, בצג מחשב, במסך, בספר,

כבר שנה שאני עומדת מול מראה בכל שניה

ואני לא מצליחה להתרכז

אני רואה דמויות,

זה מטושטש,

אני לא בטוחה..

כבר חודש שאני משקרת לעצמי ולכולם,

כבר כמה שנים שאני לא בטוחה מה זה אומר להיות 'אני'

כאילו שיש פיקציה כזו

כבר שבוע שטוב לי,

שאני נהינת לקום בבוקר

נהינת לחלוב פרות,

נהנת לדבר עם מי שחי איתי,

נהנת לישון מעט אם בכלל,

נהינת להיות קיימת.

וכמו תמיד מפחדת שזה זמני,

לא בטוחה במקום שלי,

לא ברורה, לא בהירה, לא רהוטה,

כבר הרבה זמן שאני מפחשת תשובות.

אף פעם אני לא מוצאת אותן.

תמיד אני בורחת..

אז, מה דעתך על השמלה ממדריד?