אני מוזרה (?)

"חוסר ביטחון", אמרה בהחלטיות.

"מה, מה זאת אומרת? איך הסקת את המסקנה?"

"תחשבי על זה...ההתנקשויות האלה עם האהבה, זה הכל מחוסר ביטחון. את שותה, מוצצת ולא מרפה. הכל כדי שלא תֶעַזבי, שלא תִנַטשי. הכל כדי שתהיה לך טיפה של חום ואהבה."

"לא, לא", התעצבנתי. היא טועה. "אני פשוט בן אדם רגיש יתר על מידה והחוסר ביטחון שלי אמנם קיים אבל הוא נובע מהילדות הדפוקה שהיתה לי בתוספת משפחה קרובה ורחוקה מתוסבכת. לכי תביני...ניצולי שואה. למרות שעקרונית הם ניצלו אבל הם למזלם לא באמת חוו אותה. הם עזבו בזמן. בעצם, עכשיו שאני חושבת על זה מצד האבא כל המשפחה של אביו נרצחה. אבל הצד המתוסבך יותר קיים אצלך. טוב, עזבי, אני ככה כי חינכו אותי ואני לקויה בחסר."

ראיתי אותה מחייכת אליי חיוך שמשדר שכל מה שאמרתי עכשיו זה שטות במיץ.

"את חושבת שכל התיאוריה שלי היא שטות במיץ, אה?" בחנתי אותה.

"לא. ממש לא. אני מאמינה שאת מאמינה לכל מה שאת אומרת והרבה ממה שאמרת גם נכון, אבל יש לך חסר במשפטים. נכון וכמובן שלמשפחה יש הרבה בכל המצב שאת נמצאת בו כרגע, אבל זה גם משהו בתוך תוכך שאת לא מוציאה. איזה חוויה שחווית ואת שותקת, איזה סיטואציה שהדחקת עד כדי כך שאת לא זוכרת אותה בכלל ובגלל זה אני לא חושבת שאת מבלפת לי כרגע."

"ברור שאני לא. ואולי באמת עברתי איזה חוויה שהיא פוסט-טראומשיט או איזשהוא חרא כזה. אבל החנק הזה, המצב הרגיש הזה לא יכול להימשך יותר. לא מבחינתי לפחות. הולך להיות פה איזה שינוי שיתחולל מבפנים, בתוכי כמו שכל החזקים האלה, החברים שלי שמצליחים להחזיק את עצמם ואם משהו שאני עושה לא מוצא חן בעיניהם הם בולעים את זה ואומרים לעצמם איזה משפט מחורבן שעוזר להם להמשיך הלאה מבלי לשמור בפנים, בבטן." סגרתי את אצבעות ידיי ואגרפתי אותם לתוך בטני בחוזקה, לנסות להעביר את הכאב בלב לכאב פיזי, גופני שיפסיק לכאוב לי ולו לשנייה.

"את מרוכזת יותר מדיי בשחור, למרות שאת חושבת שאת נשמעת אופטימית עם ההחלטה שהגעת אליה הרגע והיא כביכול להמשיך הלאה..."

קטעתי אותה באמצע הפילוסופיה בגרוש שלה ועניתי לה במשפט הזה שהשתיק אותה להרבה זמן. "את חושבת שאת יודעת הכל? מי כמוני מבינה בכל החוויות לכאורה שבני נוער עוברים במהלך חייהם. אם זה מסתכם בהפרעות אכילה, אלימות מילולית מצד החברים, אלימות פיזית מצד המשפחה, טראומות שגם אם אני ארצה אני לא אצליח להדחיק אותן. ואת, בתור אמא שלי אמורה לשתוק ולהגיד לי שלא משנה מה הילדה שלך חוותה אבל כרגע היא זועקת לעזרה ועל הזין הכסף ועל הזין מה יגידו את תיקחי אותה בלב שלם לטיפול שמישהו אובייקטיבי יעזור לה, לעזאזל."

לעזאזל...