שבועיים קשים עברו על כוחותינו.
בין ההכנות, העבודה, האירוח, והבייבי לא היה לי זמן לנשום, כך שהכל נדחק הצידה ופסח עמד במרכז.
משפחתו של בעלי באו להתארח, הרסו לי את הבית, את המצב רוח והלכו. בזמן הריצות בין הסירים והניקיון עוד שמעתי את אחותו מתלוננת על הבישול שלי ואומרת שהאוכל תפל. כולם נהנו ורק לה לא היה טעים. בתגובה זרקתי הסלט המסכן שהיא הביאה. כששאלה היכן הוא, צעקתי לה מהמטבח שהיו תולעים בחסה אז זרקתי אותו. בתגובה הילדים צעקו 'איכססס' גדול והשאר נמנעו מתגובה. התענוג שלי גדל כשפניה האדימו מכעס והיא דרשה לראות את התולעים. כמובן שהכינותי מראש והקדמתי לזרוק את השקית בתואנה שפחדתי שהם ישתלטו לי על הפח. היא לא התלוננה יותר:)
במימונה התארחנו אצל חברים. כמויות ה"לולולו" שהלכו שם לא תאמו את כמות המופלטות האדירה שבלסו כולם. המימונה הוא חג ציבעוני ושמח, אך המוני מידי לטעמי. ישבתי בצד עם אישתו של חבר של בעלי שנתנה לי מתכון למופלטה דיאטטית שהיא המציאה. לא היה לי נעים להגיד לה שזה מתכון לפנקייק אז שתקתי ואכלתי עוד 450 קלוריות מהבצק השומני והטעים הזה.
הגענו הבייתה עייפים ושמנים במיליון קלוריות. נכנסתי היישר למקלחת חמה והוא הלך להשכיב את הבייבי לישון.
יצאתי בשקט מהמקלחת בחושבי שהוא כבר נירדם. עשיתי את דרכי בשקט בשקט לשידה של התחתונים כששמעתי אותו אומר "אני אוהב אותך". הסתובבתי אליו וראיתי אנטנה של פלאפון מבצבצת מתחת לפוך. טרקתי את המגירה למקומה והוא ניתק את השיחה בתגובה.
יבשתי את השיער, ניכנסתי למיטה, כיביתי את האור והלכתי לישון עם צביטה ענקית בלב.
...