אתמול חפרו לי.
רק 4 אנשים. אבל חפירה.
אותה חפירה.
קודם אני אגיד הכל כמו שהיה.
[אני לא כל כך דיברתי עם אמא שלי בזמן אחרון]
סבא שלי ביקש ממני שוב ושוב שאני אדבר עם אמא שלי כי "אמא יש רק אחת"
בן דודה שלי, שאתמול הייתה האזכרה שלה, ביקש ממני לדבר איתה כי גם הוא היה ככה ועכשיו שאין לו אמא הוא רוצה אותה חזרה והוא מוכן לעשות הכל...
הרב הראשי בבית כנסת שהיינו בו[!!!] שלקח אותי לחדר נחמד בבית כנסת ועשה לי שיחה ארוכה. מאוד ארוכה. בקשר לכיבוד הורים.
ואמא שלי. שפשוט עדיין מאמינה שבחיים היא לא עשתה לי או למישו אחר שומדבר רע.
תגובותיי?
סבא שלי.. לדעתי הקטע של "אמא יש רק אחת"
לא ממש. אז כן, יש רק אחת.
אבל זה אומר שאני צריך לסלוח לה על הכל בלי לצפות שהיא תשנה אפילו טיפה?
בן דודה שלי.. אני באמת מבין אותו.
אבל בכל זאת הייתי רוצה שהיא תבין את כל שאר העולם ותעשה משהו עם המצב שלה ><
לא רוצה לאבד אותה. אבל לא רוצה גם לחיות איתה.
הרב.. זה הכי גרוע.. הכוונה שלו הייתה טובה ביותר.
לעשות 'סולחה' בינינו. אבל הדרך שבה הוא אמר לי את זה?
שאני צריך להתנצל גם אם היא טעתה.
שאני צריך לעשות כל מה שהיא מבקשת.
שאני צריך לפנק אותה כל הזמן.
להגיד לה שהיא צודקת גם כשברור שלא.
להגיד לה "תודה" אם היא נותנת לי מכות אפילו.
את זה לא אהבתי.
ואת הקטע עם אמא שלי?
שלא הודתה בטעות אחת בחייה?
אז ככה.
סגרנו את העניין בזה שאני לקחתי את אמא שלי והתרחקתי כמה שיכלתי מהבית כנסת.
הוצאתי שתי סיגריות והבאתי לה אחת.
ואז אמרתי לה שאני מכון שנשכח מכל מה שקרה בימים האחרונים.
אבל אני לא חוזר לבית.
לא עכשיו.
אפילו אם אני אחזור מחר.
לא רציתי באותו רגע לחזור איתה.
אני לא מאמין בלכבד את אמא רק בגלל שהיא ילדה אותי.
זה החיים איתה שגרמו לי לכבד או לא לכבד אותה.
זה שהיא ילדה אותי לא נותן לה זכות עכשיו פתאום להחליט שהחיים שלי הם שלה.
לפי דעתי.
אז כרגע. אני לא מכבד אותה במיוחד.
מודה.
לא בתור אמא. ולא בתור בנאדם.
שתיתן סיבה לכבד אותה.
בת דודה שלי [זאת שאני נמצא אצלה עכשיו]
לא דיברה עם אמא שלי כל היום אתמול.
כששאלתי אותה למה היא לא דיברה אותה היא ענתה לי שזה בגלל המעשים שלה.
שכל פעם היא רואה ילד אחר שלה נפגע.
קודם אחותי הגדולה שבכתה מולה.
ועכשיו זה שאני כל פעם מגיע אליהם לבית ב3 בלילה חצי מת אחרי הליכה של איזה 40 ק"מ לפחות.
היא אמרה שאמא שלי.
היא אחת הדודות שהיא הכי כיבדה והכי אהבה.
אבל מאז שהיא ראתה מה היא עושה לנו. איך היא פוגעת בנו.
היא החליטה שהיא לא תתייחס אליה עד שהיא תשתנה.
לפחות תנסה.
לדעתי. צודקת.
לסיום. אמא יש רק אחת.
אז מה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
