יש משהו טוב בידיעה שאף אחד לא נכנס לפה יותר.... זה מרגיע... ככה אני רגוע שאף אחד לא יקרא את הדברים האלו ויש לי שקט לכתוב.
משהו עובר עליי בזמן האחרון, ואני לא בדיוק מבין מה זה. אבל מה, אני יוצא מהבועה שחייתי בה עד עכשיו... בועה שאני הכוכב הראשי בה, והכל מסתדר בסוף. וזה מוזר פתאום, שאחרים יותר טובים ממני בדברים שאני טוב בהם, שתופסים את המקומות שאני רציתי להגיע אליהם. ולמה זה? כי חשבתי שהכל יסתדר בסוף, ולא נלחמתי על מה שרציתי, ועל מי שרציתי להיות. וכמה שזה הגיוני להגיד "אז עכשיו אני נלחם ומשנה את העולם", אני יודע שזה יהיה סתם דיבור סרק, סתם משפט שלא יקרה. כי נכון לעכשיו, אין לי את הכח הפנימי לעשות את זה. וכנראה שאף פעם לא היה לי.... הכל היה אשליה. או שאולי.... אני סתם מתמרמר? אולי זה קיים, אבל אני עצלן מכדי להפעיל שוב את האנרגיה הפנימית הזאת?
מה שזה לא יהיה..... על ציור עדיין לא ויתרתי, ולא על עצמי. כל עוד אני זוכר מי אני ולאן אני הולך, נראה לי שאני כבר אמצא את הדרך חזרה למסלול. כנראה זה מה שקורה שמנסים להמציא דרך חדשה ולא ללכת באחת שקיימת.... (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
