הנה הם מולי, כל אלף חמש מאות עשרים ושלושה האסמסים שמייצגים את הקשר שלנו.
או שאלה בעצם אלף חמש מאות עשרים ושלושה אסמסים שייצגו את מה שנשאר מהקשר שלנו.
בעצם בראש שלי אלה בכלל לא האסמסים האלה.
אצלי בראש זה אני ואתה יושבים על משאית ומסתכלים לעבר השקט שבאופק, אני ואתה מתחבקים שמעלינו הירח מאיר..
אני כל כך מתגעגעת אלייך עכשיו. אתה כמו זיכון מתוק וישן...כל כך ישן...
אצלי בראש עדיין יש אותנו באותו יום בגן. ביישן שכמותך, תמיד אני צריכה לעשות הכל.
אני מתגעגעת אלייך עכשיו.
אצלי בראש זה אני עומדת ומסתכלת על אלפי גרגרי חול מנצנצים באופק ואתה מחבק אותי מאחורה, מנשק אותי בעדינות על הצוואר.
אני מתגעגעת...
אלף חמש מאות עשרים ושלושה אסמסים זה לא מה שאתה בשבילי.
בשבילי אתה זה שיושב לידי על הספסל עם פחית בירה ונרגילה ביד ושר לי שירים באוזן.
זה.זה מה שאתה בשבילי.
געגוע ישן...
"Lend me your ears and I'll sing you a song and I'll try not to sing out of key"
אבל לצערי, אלף חמש מאות עשרים ושלושה אסמסים זה מה שישאר לי ממך.
אני רוצה להגיד פה משהו אחרון אבל הצנזור שלי עוצר בעדי
אבל אני יודעת שאתה יודע את זה כי אמרנו את זה אחד לשני כבר עשרות פעמים, אמרנו את זה בלי מילים, אמרנו את זה בדרך הטהורה ביותר,אמרנו את זה בשפה של העולם.
עצוב לי, באמת שעצוב לי.
אהבתי את הראש שלך, את כל העולמות שהתקיימו בתוכו את הדרקונים ואת מונשיין ואת רכס ההרים, אהבתי את כולם..
געגוע.
כואב לי להגיד ביי ואני לא רוצה להגיד ביי
אני רוצה שתהיה פה עכשיו ואני יודעת שגם אתה רוצה אבל..אתה יודע מה אני הולכת להגיד הלאה..
הלוואי שהיית יכול להיות פה עכשיו.
I will miss you, oh moon of mine..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
