אני מוצאת את עצמי בהמון סיטואציות מוכרות שמי לא היה בהן..
רק שהפעם זה שונה:
התגובות שלי לדברים שקורים הן לא כמו פעם,
אני יכולה להקדיש שעות של מחשבה למשהו שלא הייתי מטריחה את עצמי לעסוק בו בכלל.
אני אוהבת את זה.
אבל...
מצד שני, עם כל השינוי הנחמד הזה מגיע חלק שלא ממש עושה לי טוב....
אני רואה את עצמי.
טועה..ומודעת לזה.רואה את זה.
שקופה כלפי עצמי - כמו שרואים סרט ויודעים מתי הגיבור עשה משהו לא נכון, דפק הכל.
נכון שזה מעולה לדעת להכיר בטעויות שלך וללמוד מהן, אבל לא טוב לי לגלות שזו אני שעשיתי אותן, שזה חלק ממני - הזבל הזה..
"את צריכה מישהו לסמוך עליו, לדבר איתו. את לא יכולה לקחת על עצמך הכל.
תמצאי מישהו כזה, או שתכתבי,תציירי,תרקדי-אנלא יודעת מה..אבל את צריכה את זה, כל אחד צריך....."
אני יודעת שזה נכון, ואני מבינה כל מה שאמרת לי, אם לא, לא הייתי מגיבה איך שהגבתי..אבל...
מה אני יכולה לעשות...?!..
=/
המשפחה חזרה.
אני מודה- התגעגעתי.
זה הוסיף לשבועות של ניתוק מהם, אבל הם כאן עכשיו וזה מה שחשוב.
ולך- מזל טוב גוש =] =] =]
מי יתן ופול עליך פסנתר-יומולדת מהשמיים.
3>
עד כאן להפעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
