אומרים שהאמת תשחרר אותך.

האמת רק מעציבה אותי יותר. האמת היא המציאות שהקיומית שהדחתי במשך 25 שנה.

האמת היא,

שאף פעם לא הייתי רזה, 

האמת היא,

שאף פעם לא הייתי שמנה.

האמת היא,

עגולה.

תמיד הייתי עגולה, שמנמנה, מלאה במקומות הנכונים, עסיסית, יצירה של ימי הבניים, נשית, בריאה, שמנמונת, מלאה טיפה. 

האמת היא שתקראו לזה איך שתקראו, תמיד הייתי כזו.

האמת הכואבת יותר, שמעולם לא הייתי שלמה עם עצמי,

ונחמתי את עצמי באוייב הגרוע מכל- האוכל. 

אומרים שאחרי הלידה רואים דברים אחרת, לטוב או לרע.

חודשיים אחרי הלידה ואני לא מבינה איך יכולתי לסבול את עצמי כפי שאני. אני כבר לא חיה עם עצמי בשלום,

אני כבר לא מרגישה אותה בחורה, שהתחתנה לא מזמן והייתה נאהבת.

אחרי 25 שנה, לראשונה אני מרגישה את הבושה זורמת בעורקיי.

יש שיגידו שאני אחרי לידה, יש שיגידו שאני מגזימה.

אבל הכל יחסי, ויחסית לעצמי, אני נתעבת בעיני עצמי. 

להוסיף על הקילוגרמים העודפים את העייפות שניכרת על פניי, התשישות, 

הבגדים האטומים, כיסויי הראש, בכל זאת אישה דתיה. 

אני פשוט,

כבר לא יפה.