איפשהו בעולם קיים לב...שכל מה שהוא צריך זה אותך.

יש לי הרגשה ממש מוזרה.

הרגשה שמשהו טוב עומד להיגמר.

כאילו שיהיה סוף לתקופה הזאת ואיתה יגמרו כל הדברים הטובים.

לשם שינוי טוב לי.

אני לא רוצה שזה יגמר.

אני לא מודכאת כבר הרבה זמן..

ויש לי הרגשה שמתקרב דיכאון גדול...ואני לא מבינה למה....

למה כל פעם שטוב לי אני צריכה להרוס את זה?

החלומות שלי גם לא עוזרים. בכל חלום יש סוף למשהו לא משנה למה תמיד יש סוף.

יש אנשים שאומרים שזה יהיה ההפך שאם בחלום זה נגמר...אז במציאות זה יגדל..

לא יודעת. אני מפסיקה לחשוב על החלומות שלי לא כדאי לי לחשוב עליהם.

אני מפחדת להרוס לעצמי.

אני לא רוצה שום דיכאון....אז למה אני חושבת על זה?

עכשיו שחזרתי מאילת...אני מוטרדת אבל הרבה יותר שקטה...זה מוזר...

באילת קניתי שלה אדומה יפה...אבל אני לא רוצה ללבוש אותה...זה מוזר...

אולי ליומולדת של פלור...

אני צריכה לקנות לה מתנה....אני כנראה אלך השבוע..

יום חמישי או שישי אני מסתפרת ועושה גבות והכל...ממש אין לי כוח...

פתאום נעלם לי הכוח....אפילו לשופינג אין לי...

אתמול קניתי ת'דברים לבצפר. חסר לי רק תיק...

אני אלך עם אמא מחר כנראה...

לאחרונה אני מסתובבת בבית בלי מטרה....אני לא יוצאת מהבית...

סתם יושבת ותופרת או מציירת במחברת...אבל אני לא מצליחה לבטא את מה שאני באמת רוצה....

לרוב בציור אני מעבירה דברים...משחררת לחץ וכעס...והפעם אני לא  מצליחה....

זה כל כך מוזר....הכל מוזר לי פתאום...

כולם שונים פתאום...אני גם....

למה אני חייבת להרוס לעצמי את שארית החופש?

למה יש לי נטיה להרוס דברים כשטוב לי????????

יש דברים שאני ממש לא רוצה להרוס.....

אני מפחדת....