מה קורה לי?
מצבי הרוח מתחלפים אצלי כל כך הרבה..
היה לי מצב רוח ממש טוב עד לפני חצי שעה..ועכשיו אני במצב רוח מוזר...
בבצפר היה די מצחיק בשיעור תיאטרון, המבחן באזרחות היה בסדר..(נקווה שכך..)
בארבע אני הולכת לשולחן העגול לעשות טלפונים לחניכים...ואח"כ איילה [נקווה] תבוא אלי...
אני עייפה..כלכך עמוסה...אבל אני אוהבת את זה...P:
אתמול פלור איילה ואני היינו אצל איילה...
פלור ואני התחפרנו מתחת לשמוכה ואיילה הביאה בסלי...אני כמובן אפלוט שטות..
"נכון הסגריה שאחרי? אז זה הבסלי לפני.."
היד שלי קפואה..אתמול נשפך לי שמן רותח על היד. זה כאב...
אני כל כך מתגעגעת לטיגר/ליאו. ומאוחר מידי. מאוד מאוחר...
למה אני מבינה את זה באיחור...?????????????????????????????????????????????????????????????
נו באמת..איזה פוסט חרא כתבתי!!!!!!!!!!!
לא משנה..
אז הנה השירים שכתבתי (2 כבר פרסמתי..) [ליאו/טיגר זה לך..3>]
זה מצחיק אותי...ליאו בכלל לא יודע..חח
כל כך הרבה פעמים
אמרתי שאני שונאת אותך
כל כך הרבה פעמים
אמרתי שאני לא רוצה אותך כאן
כל כך הרבה פעמים
בכיתי כדי שלא תהיה כאן
ועכשיו אני מבינה
של מה שרציתי זה אותך
אני רוצה שתחזור
ותהיה שוב שלי. כמו פעם.
ואני מתגעגעת ובוכה
כי עכשיו מאוחר ואתה לא כאן.
הלכת, ועכשיו אתה זה שלא רוצה
או שאולי אתה כן
אבל התרחקנו
או מאוחר, מאוחר מידי לנו.
(כן, נכון אחד הגרועים שלי..אבל ככה זה..)
והנה אלה שכבר פרסמתי:
אתה שונה, אתה אחר…
הלכת ממני רק לכמה שניות
וחזרת אחר…
אני לא מכירה אותך…
אני מתגעגעת ל"אתה" הישן
מתגעגעת לאותם מילים שכיף לשמוע
אותם דברים שגרמו לי לדמוע,
שגרמו לי לכעוס, לצחוק, לשמוח..
אותם מילים שגרמו לי להרגיש אותך
שיכולתי לדעת שזה אתה שמדבר..
אותו אחד שיכולתי לדבר ולהיות בטוחה…
אני מתגעגעת לאותו אחד שאהבתי
שהיה שלי ואני שלו…
לאחד שחלמתי עליו, סמכתי ואהבתי…
תחזור אלי…אתה שונה מידי…
אני זוכרת את הפעם הראושנה שפרסמתי את השיר הזה..הייתי ממש מאושרת באותו יום..
והשיר האחרון:
הלכת ורק הדממה נשארה
עזבת ורק הלב שבכה נשאר
נטשת ורק הבכי נשאר
רק זיכרון מתוק-מריר
של אהבה קטנה.
זה כל מה שנישאר לי ממך
רק דמעות וגעגועים למגע, לחיבוק
לליטוף ולנשיקה שלא יחזרו.
למה הלכת? עזבת, נטשת, ברחת?
מה הבריח אותך? מה הפחיד אותך?
לא ביקשתי הרבה, רק רציתי שתישאר
שתיהיה איתי, שתיהיה שלי..
ועכשיו שעזבת אין לי מי
אין מי שיחייה את השברים ויגרום לי לחייך...
אני לא מאמינה שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את זה... אבל היו לי הפרעות באמצע...
הייתי פה.
ולרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
