הייי
וואו עבר כל כך כל כך הרבה זמן מאז העדכון האחרון...נאממ ויש לי כל כך הרבה מה להגיד...ובנוסף היום יצא לי לכתוב כמה קטעים אז אני אוסיף בסוף...
טוב אז יש לי חודש שלם לספר עליו...
הייתי בהופעה של אביב גפן [4.1.08] היה כל כך טובבבבבבבבבבבבבב וכל כך נהנתי...הוא כזה מלך...!!!!!
קרו כמה דברים ממש טובים בחודש האחרון כמו אממממ טוב לא עולה לי שום דבר מיוחד...והיו כמה דברים לא טובים. [נכשל במתמטיקה, דכאון רצחני שנמשך לי כבר כמה ימים ועוד הרבה...]
בימים האחרונים הייתי בכזאת הרגשה מעצבנת והייתי תחת כל כך הרבה ביקורת לכל אחד יש מה להגיד על כל מה שאני עושה. אין אחד שלא העיר לי על משהו, לא משנה מה זה. ואני מבינה שלכל אחד יש דעה על מה שאני אומרת וחושבת והכל אבל אם זה משהו שנמשך כבר כל כך הרבה זמן וזה חלק מהאופי שלי אז למה לא להגיד את זה כשזה רק מתחיל או כשאתם שמים לב שזה מתחיל לעצבן במקום עכשיו, כשזה כבר חלק מהאופי שלי??
נכשלתי במתמטיקה. פעמיים. עכשיו אני מרגישה נורא וזה גרר שיחות עם ההורים שלי והכל וזה כל כך חרא כי זה רק מוסיף על כל מה שעובר עלי בימים האחרונים.
אני מרגישה שאני מאכזבת כל כך הרבה אנשים לפעמים ושאני אולי לא מה שהם מצפים ממני להיות ואני מנסה להיות מה שהם צריכים אבל אני לא תמיד מצליחה, כמעט אף פעם אני לא מצליחה.
טוב בואו נעלה ת'מצב רוח לפני שנחתוך כולנו ורידים פה.
הוולנטיינס עוד שבועיים...אז עם מי אתם חוגגים. מה אתם עושים???
אני מתכננת לחגוג עם עם ים כמובן, אנחנו נחגוג ב-14 10 חודשים והם ערו לי כל כך מהר...לפעמים אני בכלל לא שמה לב לכמה זמן עבר.
אתמול התחלתי לרקוד כי שעמתי שיר וכל כך רציתי מסיבה כמו אלה של פעם כשהיה כל כך כיף ללכת והיינו מתכננות שבועיים מראש מה נקנה והכל.
היום בפעולת בנות שיחקנו NEVER היה כל כך כיף...והמדריכות החדשות ממש סבבה ואני אוהבת אותן והכל אבל יולי וזיו עדיין חסרות לי, חסרות לי האחיות הגדולות שלי. כל כך חסרות לי. נראה לי מחר אני אתן להן צלצול.
טוב אם אני אמשיך לכתוב כל דבר שעולה לי ראש זה יההי קצת טיפשי.
יצא לי לכתוב היום 2 קטעים שקשורים אלי ואל ים [ולא מכתב אהבה מתוק שזה אז תקראו ותשפטו אח"כ!]
להצליח לכתוב ככה על נשוא הזה זה ממש קשה לי.
מסכל במראה רואה פגמים,
מומים בכל מקום.
ואני כמו בובה על חוט
עושה בדיוק מה שמצופה
מוציאה הכל החוצה
מנסה להרגיש יותר טוב.
ואז אני מסתכלת עליך
מרגישה נחותה, פחותה.
בעיינים שלך יש רוגע שאין בי
ובעיניים שלי יש סערה שאין בך.
ומנסה שא לשקוע מחדש
ומנסה שלא תשקע איתי
ואז אני מסתכלת עליך
ונשברת מחדש, מתפוררת לרסיסים מולך,
נותנת לך לבחון אותי
לראות כל מה שאני לא, כל מה שלא טוב.
ואני מנסה לצאת, אבל אני בובה על חוט
חוט שלא נקרע ולא מתנתק
חוט שלא משחרר.
קטע שני:
איבדתי את הדרך,
לא מצליחה לחזור,
האם כבר מאוחר לחרטה?
אני מגששת בחשכה,
מנהלת דיאלוג של שנאה עם עצמי
מחפשת ידים נוספות
להיאחז בהם, ידיים שאולי,
שאולי יצליחו לגזור ולנתק אותי
מכל הרע הזה,
ידיים שיוציאו אותי מתוך החשכה.
שיצילו אתי מעצמי.
ואז אני מוצאת אותך
ואתה מוציא אותי כל פעם מחדש
מהחושך שמציף אותי
שהוריג אותי לאט
ואתה נכנס איתי לתוך החושך
מפש אותי בתוך החושך,
להוציא מחדש את השדים שבי,
להשאיר אותם בחושך ולהוציא
אותי ורק אותי
להשרות לי שלווה
להציל אותי כבר פעם אחת ולתמיד.
וכמעט תמיד אני חוזרת
נבלעת שוב בחושך,
מאכזבת אותך מחדש
מכרחיה אותך
להיות סופרמן מחדש
האם הפעם אולי זה לתמיד?
נו איך זה?!
נאממ אני עייפה אין לי כוח לעוד..
נעכדן שוב עוד מעט...(:
עד כאן.
הייתי פה
ולרוצ'י3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
