אני לוקחת אותה עמוק לריאות ובחזרה

מדליקה עוד סיגריה

סיגריית בודדות ואכזבה

יושבת בפינה מאורפלת

ענן עשן פולטת בלחישה

נהר של כאב, ים של דמעות

מתעלמת מכמות ומכובד הבעיות

מדליקה עוד סיגריה

סיגריית יגון והטרדה

חפיסה ריקה

לב שבור לרסיסים לא ניתנים להדבקה

בלחש משמיעה תפילה

מבטיחה שזאת תיהיה הסיגריה האחרונה

המחזוריות מרקבת את הגוף והנשמה

אסירה, שבוייה בתוך חיים מלאים באי התמדה

מכורה להרס הפנימי

משועבדת לכוח ההרג שבידי

יושבת מכוסה בערפל הקטלני

דמעות זולגות

אני כבר לא בשליטתי.

הבהרה- קטע זה הוכן לתחרות כתיבה