ושוב פורץ אותו געגוע
אותו זיכרון ידוע
אותה תמונה שלי ושלך
אותה אהבה שעכשיו כל כך חסרה
כי אתה הלכת
את אהבתי לא הערכת
צלקת השארת בתוך ליבי
לב שלם ואוהב כבר לא בתוכי
על שפתי טעם אותה נשיקה
ידיי רועדות רוצות לכלוד רק אותך
על הקיר מתנשא תמונה שלי ושלך
חיה בהכחשה,אי-הודיה, כפירה, אשליה
לא מתכוונת לשכוח אותך, את אהבתך
על מתי דמעות יזלגו בהזכרתך?
עד מתי אני לא אוכל לקום בבוקר בשימחה?

כי מה שהיה בינינו יהיה בעתיד
כי אותה תמונה היא נבואה לעתיד הבא
אתה תבוא
אתה תחזור
אתה עוד תיהיה איתי.

להזכירכם את משתתפת בתחרות כתיבה בבלוג- http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=464471
אם אהבתם התצביעו לי? PlasticBee 196385