יומני היקר,

אני מהססת לאמר אך אני מפחדת, חוששת על קיומי

זכיתי לראות למה עתידה להיות אני

בן העם הסורי ישב בגליל

עזה הייתה רצועה פרוצה

השכנים היו במקלטים

אנשים, נשים וטף ישבו שם רועדים

החיילים, מספר מועט של אנשים

רצים אל בתיהם, ככבשים ללא רועים

כעם בלי מלך, כתושבים בלי מנהיגים

רצים, נסים, לא נלחמים אך מבוהלים

שם אני עומדת, בלי מגנים ובלי שיריון

יושבת לי בשובי מחכה למדים ולשר הביטחון

מחכה ומחכה לשירת שיר הניצחון, ההימנון

שניה, דקה, שעה, יממה

חייל יקר, תודה רבה ניסית, נילחמת, הקרבת את חייך

אך חברך, שכן ביתך לא הרגיש את אותה הערכה

הוא שכח אותי, הוא שכח אותך

מצטערת לסיים אך אין במילותי יותר מחרדה

מאז ובתקווה לתמיד,

מדינת ישראל.

וכאן, נידמה לי המקום הכי מתאים, ללחוש תפילה, לאמר תהילים כ'.
גלעד שליט, אהוד גולדווסר, אלדד רגב, מתפללת לשובכם ולא שוחכת לרגע.
לא מפנה את גבי אליכם ולמרות שחסרותכם כואבת, האדישות של הממשלה הורגת.

תודה לשאר חילי צבא ההגנה לישראל.

"ה' שמעה בקולי תיהיה אוזנתך קשובות לכל תחנוני....והוא יפדה ישראל מכל עונותיו" -שיר המעלות