פגעתי, שיקרתי, ריכלתי, ביישתי, קינאתי, זילזלתי, התעלמתי, לעגתי

פעם במזיד ופעם בשוגג

ולכן עתה נישאר לי רק לבקש מחילה.

לאימא, סליחה שלא כיבדתי, שלא הערכתי את מעשי ידייך, שלא עזרתי והודתי על השנים שעמלת והשקעת.

לאבא, סליחה על הזילזול, על הוויכוחים חסרי הטעם, על טריקת הדלתות, על התעלמות ממושכת ושינאת החינם.

לאחי, סליחה על הצעקות חסרות הסיבה, על חוסר העידוד והאהבה, על חוסר ההתענינות והטלת האשמה.

לאלו שתמכו בי מיום בואי לעולם ומעולם לא הכרתי תודה

לזרים שלא חייכתי ברחוב

לזקנות שלא עזרתי לחצות את הכביש

ואלה שאני אפילו לא יודעת שפגעתי,

סליחה.

סליחה על הבטחות שהפרתי

על הנדרים שלשווא נדרתי.

סליחה לך, מלך מלכי המרומים, על חוסר האמונה ויראת השמיים.

על זה שלפעמים התלבטתי אם אתה בכלל קיים

על העבירות שעברתי בפרטיות ביתי, רק אתה עד לפשעיי

סליחה, מחול ורחם עליי.

כי אנוכי רק עפר, בת תמותה עם התחלה וסוף

עם יצר רע, עם ספקות וחיסרונות.

אני רק בריאה, עם מגבלות וידע מצומצם.

סילחו לי, אנא סילחו.