הסתיימה לה שנת לימודים קשה.
עכשיו אני לא יודניקית כי הצלחתי לשרוד שנה שלמה.
בחיוך אני מסתכלת לעתיד הקרוב, חודשיים של חופש, של בריכה ושינה כל כך נחוצה.
סליחה לעצבן את כולכם בארץ, אבל אני בחופשה!
מתחילים חודש אחרי חג מולד ומסיימים שנה חודש לפני חג מולד- ככה זה כאן.
אז עכשיו אני עפה לחגוג במסעדה עם חנה, טלי, ורד ושירלי הקרציה.

תקופה רבה כבר לא עדכנתי על חיי הפרטיים, את רוב הפוסטים הקדשתי לקטעים וסיפורים.

אז לאלה שמתעניינים, לא הרבה השתנה. אני עדיין אותה ילדה, חיה באותו חור, הולכת לאותו בית ספר.

את השבועיים האחרונים העברתי בלמידה לבחנים, את השבועיים הקרבים אני אעביר בשינה וכיף חיים..

מי מקנא?

השמש זורחת, החום כבר מורגש
הקיץ בשיאו!

(thats me, make me look the way you wish)

אני בפוזה מוזרה- בווו

האגדה מספרת על כיכר רפאים הנמצאת בארץ אין מקום
לשם ניתן להגיע על ידי חציית נהר כלשהו
רוב התושבים בעיירה גרים ברחוב ללא חיים
הקניות, המסעדות ושאר סידורי היום מתרחשים במקום כבכל מקום רגיל
אחרי איתור המקום הלא כל כך ידוע, אחרי חיפוש בין שבילים ללא מוצא, מידי יום מעטים באים תיירים לסביבה.
בפינת רחוב ללא חיים ישנו ביתן קטן בין שלושה חדרים.
בביתן הלא כל כך מפואר, גרה ילדה המכונה בשם הרוח היחפה
סיפורים רבים סופרו עליה ועל סכנתה
בכניסה לביתה שלט גדול בגודל כרזה
"סכנה, אין כניסה, עובר החוק יעונש ע"י הממשלה"
הילדה המסוכנת, כבת תשע לא יותר, לא רצתה יותר - מחבר
זאת לא הייתה אשמתה שללכת או לרוץ היא לא יכלה
ומבלי ברירה, מה נישאר לה? רחיפה...
כשהיא רצתה להכיר חברה, ריחפה לה מעל הרחוב הראשי והסתכלה
אך לצערה, כערף עין, הרחוב התרוקן אדם ופתאום היא לא יכלה להבין את המובן.
האנשים פחדו מימנה, הילדים לא שיחקו איתה אפילו השמש לא זרחה לכיוונה.
ישבה לה בביתן הקטן, ובכתה.
זאת לא הייתה אשמתה.
ולכן, כי כבר הגענו למוסר ההשכל יקרים, אם תגיעו למקום הקסום, למקום שבו עלי השלכת בגווני וורוד, תדעו שזאת ארץ אין מקום. ושם גרה ילדה, לא רוח יחפה, והיא לא רוצה יותר מחברה. אז תחייכו, אל תרוצו כנגד דרכה. תישארו ואולי תימצאו, ידידה חדשה.

היום הבחינה האחרונה שלי- מתמטיקה...

אתמול (פיזיקה) היה כל כך טוב, יש מצב שאני אפילו אקבל מעל 85 אני כל כך מאושרת להסיים סוף סוף כיתה י'.

למרות שיש לי עוד שבוע בית ספר, כרגיל לא נלמד כלום.

המורות ינסו להפחיד אותנו לעתיד שיבוא, ולהזהיר אותנו שיא' זה כבר לא משחק ילדים.

אנחנו נרעיש בכיתה ונשים פס אדום על המלמדים.

מי מאחל לי בהצלחה?

חדר חשוך

דלת סגורה

הכל דומם חוץ משניהם והאהבה

בפינה, נר שלהבת מאיר ללא הצלחה

אך החום קריר בהשוואה למה שהיה בינו ובינה

אל תנסו להכיר פנים

אל תנסו לזהות דמויות

לא תיראו יותר מאשר שתי צלליות

תנו להם לחיות בשקט

להרגיש את דרכם בחשכה

כמו זוג יונים

מקשיבים לדממה.