ושוב אני חוזרת לבלוג אחרי חודשים רבים של נטישה. הסיבה לעזיבה כבר לא זכורה, אי שם אולי בתת מודע.

לאחרונה אני מעבירה את זמני בישיבה מול החלון, ריגול אחרי השכנים ותהייה על משמעות חיי ומשימתי בעולם.

ימים עוברים, לילות קודרים וכך אני חוזרת אחרי אולי כשלושה חודשים שעברו כערף עין.

חוזרת אני שונה, מחודשת ובטוחה בעתיד.

ואין ביכולתי לחזור מבלי לעלות עוד קטע שכתבתי.

הייתי שם בלילה הנוגה

שעת הכאב והיסורים

עכשיו המטבע התהפך

אני מוצא את עצמי מושפע

הרפסודה שנשאה אותנו שוקעת

אתה מעדיף לראות אותי טובע מאשר לשחות

את גלגל החברות אתה לא זורק

מסתכל ואני למעמקים יורד

אך אי שם עוד נפגש

טרם יום הדין

וכל מעשייך בספר נכתבים

כך אני נשאר מועטף בבדידות

נקישות צעדייך באופק נשמעים

מנסה להיתפס לדבר האחרון

לזיכרונות, לכאב אף ליגון

אך גם הבדידות מתעקשת לעזוב

ואני נשאר מחכה

נסחף עם הגלים

בין מוות ודיכאון.