Dreams Of Hope

[מצאתי את הציטוט שחיפשתי כל הקיץ לעמוד הראשון של מחברת הבימוי שלי]

תאטרון תאטרון תאטרון תאטרון [מרכז החיים שלי כרגע]

אז... אין מחזה, וכאב הראש שלי הולך וגדל מרגע לרגע.

העבודה שוחקת והמשכורת לא שווה את השעות,

ותכלס, "לא טוב היות האדם לבדו" [לשם שינוי אני מקשיבה בשיעורי תנ"ך].

התחלה די מאוד צולעת לשנה חדשה, ובעיקר ליב',

אבל ישתפר, באמת שישתפר.

קצת קשה לי להאמין בזה כרגע,

אבל זאת אני, והחובה שמוטלת על מי שמנסה להיות אני היא לנסות להיות אופטימי.

אז מסתכלים על חצי הכוס המלאה:

שלפחות יש לי את הכישורים המתאימים בשביל להתמודד עם כאב הראש של תאטרון,

שיש לי עבודה,

ותכלס, שאני סתם תלונרית שלא מסתפקת במה שיש לה [למרות שהפעם זה די מוצדק, נראה לי].

וגם- עוד חודש וקצת משתחרר המלווה,

עוד דקה ורבע פולין,

ועוד מעט יש גם מסיבה די מגניבה,

ויש גיטרה חדשה,

ואמנם אין דקה לנשום, אבל... בסדר.

Strangely enough, it all turns out well