פוסט זה מוקדש לאדם שלימד אותי כיצד אפשר לגעת באושר או באור גם כשהתנאים קשים.
זה שיר שנולד בעקבות דיאלוג עם האיש.
בלוגו של האיש עשיר מעניין, מלא חוכמה. ובעיקר אני אוהבת לקרוא את התגובות
שהן תמיד שנונות חכמות ומלמדות יותר מאשר על האיש הן מלמדות על קשת המגיבים ובעיקר המגיבות.
יש לאיש יכולת לענות לכל אדם על פי מידתו, ולא אחת ניתן ללמוד על האדם המגיב מתוך הפינג פונג התגובות.
אני תמיד תמהה על הסבלנות הרבה שניחן בה האיש, אני כבר מזמן הייתי מגיבה בגסות או מתעלמת
לא הייתי מוצאת מילים רכות או מנחמות.
והאיש למרות הקושי האובייקטיבי בעולמו מאיר את העולם באמירותיו בצבעיו, שהפ פליטה מיוחדת במינה.
שוב, יופיו של האיש שהוא כל כך מורכב ולעיתים לא תמיד הוא נתפס כהלכה על ידי קשת קוראיו.
לעיתים אני קוראת ומשתהה, אצלו למדתי את המושג חיבוק אהבה נשיקות, גם אם כל אלה הם מושאים וירטואליים, כנראה שיש להם כוח מאגי להעניק כוח לזולת, כאשר הוא עומד מולם.
ברור שבלוגו הוא מעין תחנת רכבת מרכזית ממנה אני יוצאת ובאה אל מקומות אחרים.
אז נכון שברבות הימים למדתי לרעות גם באמצעות קישורים אחרים, הרי אין יום שאינני פוקדת את בלוגו.
ומולו חברו. בעצם הוא היה הראשון שאליו התוודעתי, אני זוכרת את ההלם שאפף אותי.
כתיבה קלה וזורמת.... המון תגובות... עד שלאט לאט התפכחתי והבנתי שזו שגרת כתיבה
ואין בו שום דבר מלהיב. ואני שמחפשת את שם המשחק שנינה מהר מאד נטשתי את פינתו.
כן ויש כמה קליברים גבריים שאני מחכה להם בשקיקה.
כותבי סיפורים, אינני יודעת אם הם כותבים למגרה אבל כאן אני נהנית מאד.
בעיקר בגלל ניתוח הטקסטים והתגובות החמות.
אליהם עשיתי מנוי ואודה ולא אבוש כי אני מחכה לסיפורים בעין כלה.
ואזני כרוייה לנתח אותם ואחר לקרוא את מסעי התגובה. אולי ממקום מקצועי אולי סקרנות
אולי אמצעי לבחון את כוחי, אבל בעטיים אני חוזרת וחווה את חווית הקריאה.
ואחרונה חביבה בחורה חכמה מושא הערצה של גברדייה גברית רחבה וגם שלי
והפעם לא מתוך קנאה אלא מתוך נמיכות קומה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
