"תנסה להתגבר על עצמך פה. לברוח זאת לא חוכמה. כל אחד יכול לברוח.אבל לא כל אדם יכול להתגבר על עצמו"

כבר חשבתי שהשארתי את הנושא מאחורי, אבל כנראה שאני עדין שבוייה בתוכו.

בית ספר!

היום ערכתי מבחן בכתת דגל -  כתה איכותית, כתה השואפת למצויינות, כן, מרביתם יאכלסו

את יחידות העילית של צה"ל.

אבל לו יבואו לשאול אותי כיצד הם מצליחים להיות כל כך טובים, או לחלופין מה הם יעשו כדי להיות כל כך טובים

 אומר :  הכל!

 בתמימות לב עברתי בין השולחנות. אינני נוהגת לחטט בחפציהם, אלא שהיום  הדפדפות העבות  העלו את חשדי.

ואכן  הדפדפות הכילו את חומרי הבחינה.

אני תוהה, הרי הם ישבו והתכוננו, סכמו את החומר, שהרי הוא היה מונח לפניהם, אז מה הייתה הבעייה  להפנימוץ

עוד שעה של שינון קל?

  אותי הם כבר לא יסמנו כממליצה עתידית.

אפשר למצוא גם כמה נקודות זכות לעניין: הרי הם שואפים לקבל ציונים גבוהים,

כל אחד מהם מבקש להיות מצטיין כיתתי, אבל הדרך?

בעלי סבור שאני מדברת מתוך נקודת מבט של נעלבת, נעלבת על שום מה?

על שום שהם חושבים שהם יצליחו "לעבוד" עלי או שמא  הם יצליחו להגיע למטרתם בדרך לא דרך.

אינני מוכנה אפילו לענות על השאלה, אם נעלבתי או לאו. דבא אחד וודאי, כעסתי.

כעסתי על עצמי, שאינני  מכשפה מספיק גדולה, או אינני מצטיירת ככזו שהרי לא אחד או שנים פוחזים עשו את

המעשה אלא קבוצה לא מבוטלת של  בנים (כן רק בנים).

בימים כתיקונם הייתי יושבת ומנסחת מכתב להנהלת בית הספר, אבל  מאחר והימים אינם כתיקונם

נדמה לי שלא אומר על כך דבר.

באופן מאד לא דרמטי אכתוב לכל אחד אפס רבתי  ואפחית ציון בהתנהגות, נו  האם זה באמת ישפיע על מאן דהו.

לי, לכשלעצמי, אז עשיתי וואנטילציה ומה הלאה?

זה קצת מצחיק אותי כי הרי תכננתי לערוך מחקר על מעורבותם של תלמידים בתהליכי העתקהץ אמנם התכוונתי 

לבחון העתקה מהרשת, אבל קבלתי תשובה מאד ברורה. אין מורא -  העתקה היא עדין אחת הדרכים כדי להגיע אל ההצלחה.

אני יודעת שהמלעיזים יאמרו, שכל עוד לא נתפסת אין שום בעייה עם הנושא, אבל היום נוכח  ההתנהגות הקבוצתית הנלוזה

אני יושבת נבוכה, אולי בכל זאת עדין צריך להקדיש  שיעור חינוך

לנושא המטריד, המשעמם הלא נחוץ ששמו העתקה.