שנו רבותינו: יום טוב רואים מהבוקר, אבל אם הבוקר התחיל אתמול?
לילה לבן במחוזותי - בדיקה הדורשת חסך שינה, אז מה אפשר לצפות מביתי שביום רגיל
הורמוני השפיות לא הכי מתפקידים, אז לקראת מחזור חודשי, ולקראת סט בדיקות...
בקיצור...
קבלו אותה לבדיקה באיחור של רבע שעה,
איזה הפגנת איכס שחוויתי.
נו, מילא אני רגילה, אבל מסכנה מבצעת הבדיקה.
היה שלב שהצעתי שנוותר, מכירה את הסחורה הרי היא לא תהא מוכנה לעבור עוד לילה נטול שינה.
למרות שאני מוכרחה להודות שאני מעריצה אותה על יכולת מילוי הפנאי.
ראתה סרט וידיאו, שאני נשברתי בראשית צפייתו, שיחקה במחשב, התעמלה, אכלה
ואילו אני נמנמתי ומדי פעם קמתי לוודא שאכן היא ערה.
אני חושבת שהבדיקה העיקרית שהגברת הייתה צריכה לעבור היא בדיקה במעבדת שינה.
מגיל אפס היא הייתה עיירנית פעלתנית אבל עכשיו
שומו שמים - ערב פסח, ואני במקום לעשות משהו תכיליתי יושבת ומקלידה
להנאתי. לא הייתי מגדירה להנאתי אלא כדי למלא את הזמן. מוכרחה לשמור על שקט
כדי שהפרימדונה אולי תחזור אל עצמה.
למה מוציאה קלונה ברבים?
כי היא מצליחה להוציאני מדעתי,
אז אולי היום אחליט שדי!
מספיק לברוח אל השטויות כאן במחשב.
מספיק לברוח אל האוכל.
מספיק להתבטל.
אינני זוכרת מתי הצלחתי לקרוא לאחרונה ספר.אינני מסוגלת למנות את מספרם של אלה שהתחלתי וזנחתי
יכולת הריכוז שואפת ללא כלום,
אז מה תועיל הדמעה הערופה?
יאללה - אני מוכרחה לאסוף את עצמי, אחרת כותרת הבלוג שוב תהפוך
אבדתי את עצמי.