שורות שורות מתרוצצות במוחי
ללא כל סדר
ללא כל תכלית
כמו צייד פרפרים אני מחזיקה מוט עם רקת
מנסה ללכוד אותן
לתייק אותן בסיכה
במקום המתאים.
אבל המחשבה כל כך עייפה
מסיוד מטיול
ומסתם האבסה.
מן תחושה מעיקה
ויש לה פתרון פשוט
ונפלא
חברתי קוראת לו פרוזאק
ואני קוראת לו
שיחה.
ובפועל מזל שיש את ישרא
מפלט...לעת מבוכה.
אז מוצאת את עצמי במצב רוח סתום
את הסיבות כבר לא מנסה לאתר
יודעת אותן בבירור.
לא אשתפך
וגם לא אתבכיין
רק אומר
אם אני חבה כאן תודה זה לאיש
אחד שאתמול במחי
גהוץ כרטיס אחד קטן
עזר לי למלא מחדש את עולמי
ועוד כמה ספרי שירה נוספו אל שולחני.
אז במרי לבי
כבר בכמה הטבעתי את יגוני.
לכן שמחה וטובת לב אקום עכשיו לעמל יומי!