"תנסה להתגבר על עצמך פה. לברוח זאת לא חוכמה. כל אחד יכול לברוח.אבל לא כל אדם יכול להתגבר על עצמו"

בבית הקברות ברובע מונפרנס

למוות יש חיים משלו.

"איך מתנהלים החיים?"

שואלת סימון דה בובאר

את סארטר אהובה

בדיאלוג קברי צפוף.

ופרחי הרע של בודלייר

מדיפים ריחם

מתנסחים מחדש בידי צעירים

המניחים  שורות ביכוריהם

על הקבר הקר

לספוג השראה מאגית

כדי להחם את לבם.

בין קפלות עתיקות, מצבות חדשות

דרים בהרמוניה צבעונית חיים סוטין,

סיטרואן, בראנקוצ'י

ושאר המון אדם

וסתם בחור

היושב לו

בין מצבות מתגבהות

קצת נוטות על צידן

ופורק את אונו

בקריאת ענג

המחייה מתים.

בבית הקברות במונפרנס

מטיילת 

בגן עדן

לחיים המזינים חייהם

מן המתים.

לאיש השירה, אשמח לתגובה!

היא חשובה לי!!!!