"תנסה להתגבר על עצמך פה. לברוח זאת לא חוכמה. כל אחד יכול לברוח.אבל לא כל אדם יכול להתגבר על עצמו"

אַף פַּעַם לֹא לִטַּפְתְּ אֶת שְׂעָרִי

הוּא הָיָה  רַךְ מְתֻלָתָּל, וְזָהוּב.

הֵן לֹא יָדַעְתָּ אֵיךְ לְהַעֲבִיר מַגָּע יָד

זָכַרְתְּ

רַק אֶת נִפְנוּף יָדָהּ הַמִּתְרַחֵק שֶׁל אִמְּךָ הוֹרָתֵךְ

עֵת עָלִיתָ לָרַכֶּבֶת שֶׁהוֹבִילָה אוֹתָךְָ

הַרְחֵק מִתֹּפֶת

עִיר מוֹלַדְתֶּךְ.

וְזָכַרְתְּ אֵיךְ אָמְרוּ לְךָ:

"לְכִי לְךָ מֵאַרְצְךָ

וּמִמּוֹלַדְתֶּךְ

אֶל אֶרֶץ זָרָה וְנָכְרִיָּה

אֶל שָׂפָה לֹא יְדוּעָה

שֵׁם תֻּכְשֶׁרִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה"

וְאַתְּ לֹא בָּחַרְתָּ.

עַל מִשְּׁכָבֵךְ בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁזָּכַרְתְּ אֶתְּ אִמֵּךְָ

רָצִיתָ אֶת מַגָּע יָדָהּ הַמְּלַטֵּף,

וּכְשֶׁקֵּרַבְתָּ לִשְׂעָרִי

קָפְאָה יָדֵךְ.

נרות הזכרון הוא כינוי שדבק בילדים  שגדלו בבתים של ניצולי שואה.

יש דברים שאף פעם לא דברתי עליהם, הם ליוו את חיי.

גם הורי דאגו שאת אימי התופת שהם חוו הם לא יקרינו עלינו,

אבל יש דברים שבבלי דעת חלחלו אל חיינו.

היום ממרום שנותי ובכלים המקצועיים שיש לי קל לי לנתח את   עולמה של אמי ז"ל.

לא שהניתוח משנה כהו זה, אבל ההבנה מיטיבה עם  הכאב שנספג בעצמי.

היום לאט לאט הוא מבצבץ.

השיר לעייל הוא ביטוי לכאב שלא  דובר בו.

היום אני מנסה לעשות צדק עם עולמה.לעיתים אני מגחכת , כי  זה מעט מדי ומאוחר מדי

אבל עצם תיעוד מסע חייה הוא המעט שאני יכולה לעשות.

לפחות לרשום את פרק ההיסטוריה המיוחד שחוותה בתוך ספרי ההיסטוריה.

נ.ב.

רשימה על הדרך המיוחדת בה עלתה ארצה  כתבתי באתר רשימות